אני רוצה להוציא את כל מה שיש בראש שלי דרך המילים.
אני אוהבת לכתוב, גם אם זה לא תמיד מצליח.
הייתי רוצה ללמוד משהו שכותבים בו לא תשובות לשאלות ולא דברים שהעתקתי מהלוח. הייתי רוצה ללמוד משהו שכותבים בו דברים שאתה יצרת, לבד.
זה מאוד מבאס אותי שאין משהו כזה, אני רוצה להישתפר בכתיבה שלי ולכן החלטתי השנה להשקיע בספרות ולשון, להעשיר אוצר מילים ולהכיר סוגי כתיבה וסיפורים בכללי. הכוונה היא לקבל בין 90-100 בשניהם בתעודה שתהיה באמצע מרץ, בין השאר זה אומר להכין שיעורי בית ולהיתכונן לבחנים/מבחנים.
פעם הייתי קוראת הרבה יותר- כל חודש איזה 3-4 ספרים, ועכשיו זה ירד, בגלל המחשב.
ברשימה של ינואר יהיה בין היתר לקרוא 2 ספרים שהם לא הארי פוטר.
אפרופו ינואר, 2008 אוטוטו מגיעה!
זה ממש מוזר שכבר עברה שנה מאז הסילבסטר האחרון, פאקינג שנה שלמה.
בערב הסילבסטר אני עומדת להיות בבית, להיתפנק במחשב ולהקשיב לשידור חוזר של המצעד בגלגל"צ בזמן שכל השאר [חוץ משירה, כנראה] ישתעממו בסילבסטר במצפה אביב, ויקללו את הרגע שבו הן החליטו ללכת. יום אחרי אני אחזור לא עייפה [אמורה XD], ואשאל אותן איך היה. הן מין הסתם יגידו שהיה גרוע, ופקה ופקה.
דברים שיש להספיק עד 2009 [וואו, איזה מספר ענקי!]-
1. לא לסגור את הבלוג.
2. להפוך את הבלוג לקצת מעניין יותר.
3. לרזות 7 קילו [אם זה באמת יקרה אני אהיה טיפ טיפה פחות מהמשקל הרצוי, וזה סבבה לגמרי. אני לא עומדת להיות אנורקסית.]
4. להתחיל להרוויח כסף באופן רציף יותר, ולא לסמוך על הכסף שהסבתות נותנות.
5. להיות במפגש-ישרא כלשהו.
6. להיות אני בדרך שלי.
הרשימה הזאת מספיקה לי בנתיים, אלה רק הדברים ה"יחסית" גדולים... הדברים המפורטים יהיו רשומים ברשימת החודש.
עוד דברים שצריך לעשות בשבוע-שבועיים הקרובים, ורוב הסיכויים שהם לא יכנסו לרשימת החודש:
-להיתכונן לבוחן בתנ"ך
-להיתכונן לבוחן במתמטיקה
-להכין עם ליהיא ומני את העבודה המאוד מעניינת על הבזיליקום, הצמח-תבלין עליו אנו מדברים כל יום. זה אפילו יותר מעניין מעבודה על טוקיו הוטל. ><"
-להיות באימון טוב בכדורעף.
וואי, הפוסט הזה נורא מבולגן.
מחשבות לגבי 2007 שחלפה:
השתנתי. באמת שממש השתנתי. לא מזמן קראתי את כל הפוסטים שכתבתי וממש לא האמנתי שאני כתבתי אותם. הכתיבה הייתה ברמה מאוד נמוכה, הייתי הרבה יותר פסימית, וגם דעות שלי הישתנו.
היום אני צוחקת בצחוק [XD] על אנשים שלא יודעים מה זה פעילים, או אף פעם לא נכנסו ל"לשכב עם יואב", ונזכרת בתוך תוכי איך באזור תחילת 2007 נכנסתי לישרא בפעם הראשונה אחרי שראיתי פרק בארץ נהדרת עם "הבלוג של מאי", ופתחתי את הבלוג הכי מפגר, פקאצי, ונראה כמו של ילדה בת 10. יאמר לזכותי שהוא היה בשחור-ירוק-צהוב ולא בורוד-ורוד-ורוד.
עברה כולה שנה מאז הדברים האלה, אבל אני חושבת שזאת השנה הכי משמעותית שעברה עליי [ב13 שנותיי הארוכות! XD].
היא אמנם לא הייתה מהנה בכלל, אבל למדתי על עצמי דברים רבים והכרתי את עצמי טוב יותר. שוב - השתנתי.
אני מתארת לעצמי שיבוא יום ואזכר במי שהייתי באמצע כיתה ח' לאחר השביתה, הילדה הקטנה שלא הצליחה לכתוב משפט רציף, שאחרי כל 9-13 פרקים בסיפור שלה היא מחקה אותו מרוב תיסכול, זאתי שכתבה את הפוסטים הכי משעממים בעולם.
אני ילדה קטנה, וזה מדכא אותי. עזבו, זה כבר לפוסט אחר.
שנת 2007 תיזכר היטב בתור השנה עם הבלוגים. אני לא יודעת כמה זמן האהבה שלי ליומני הרשת האלה תימשך, אבל ללא ספק השנה הייתה מלאה בישרא-בלוג, לטוב או לרע.
היא התחילה כמו שאמרתי קודם - בבלוג הראשון שלי, שהקים שערוריות [בעיקר על קירות חדר ההלבשה של הבנות באולם] בכל הנוגע לכמה ילדים. אז חשוב לי לומר על הקטע הזה - אני באמת מצטערת. כל מה שנכתב/נאמר לא הגיע באמת מתוך כוונה מלאה. זה היה צומי, תקופה של פורקן שבה חלק מזעמי נפל על כתפיכם.
אחר כך זה המשיך בעוד 2-3 בלוגים שנפתחו וננטשו לאחר חודש-חודשיים עקב חוסר רצון לעדכן.
ולבסוף- הבלוג הנוכחי, שאפשר לומר שהוא הכי מעניין מבין כולם וגם זה שהחזיק מעמד הכי הרבה זמן. 7 וחצי חודשים, וזה הפוסט ה97, ומתוך כל ערימת הפוסטים הזאת בערך 25 הם פוסטי-טימטום, אם לא יותר.
כל הקטע עם נועה מילא בהחלט חלק גדול מאוד בבלוג ובשנה הזאת, זה משהו שאני מאוד לא מתחרטת עליו שקרה. אני חושבת ששתינו למדנו מהסיפור, ואפשר בהחלט לסיים אותו ללא החברות שכל כך ציפיתי לה.
מספיק לי שהיא קוראת פה, זה כבר נותן לי תחושה טובה.
הדבר הזה שקרה בנינו באמת מיוחד, אף פעם לא חשבתי שהוא יקרה לי.
חברה טובה אמיתית.
בחיים שלי לא סיפרתי לאף אחד הכל פרט לאדם אחד - נועה.
היא היחידה שבאמת נהנתי לדבר איתה על הדברים הכי אישיים שלי, בידיעה שאני יכולה לסמוך עליה.
וגם אם סיפרה... לא יודעת למה, אבל זה לא בדיוק פוגע בי.
יש לי עוד חברות רבות שתמיד שיתפתי אותן בדברים שלי, אבל לאחרונה נהייתי סגורה.
אין מצב שאני אדבר עם חברות על דברים קצת אישיים.
הדבר הכי אישי שדיברתי עליו עם ידיד הוא סתם מחשבות. וזהו.
אין לי מושג למה, אבל בפני אנשים חדשים/נועה אין לי בעיה להיפתח, בפני אנשים מכירים אותי - אין מצב.
אני צריכה חבר/ה טוב/ה אחד. שאני אדע שהוא/היא בסדר איתי.
לסיום הפוסט החופר, התחלתי מסורת חדשה של איפשהו בפוסט לתקוע שיר/קטע. אז אני ממשיכה בה 
1973
James Blunt
Simona
You're getting older
Your journey's been
Etched on your skin.
Simona
Wish I had know that
What seemed so strong
Has been and gone.
I would call you up every Saturday night
And we'd both stay out 'til the morning light
And we sang "Here we go again."
And though time comes by
I will always be in a club with you in 1973
Singing "Here we go again."
Simona
Wish I was sober
So I could see clearly now
The rain has gone.
Simona
I guess it's over
My memory plays our tune
The same old song.
I would call you up every Saturday night
And we'd both stay out 'til the morning light
And we sang "Here we go again."
And though time goes by
I will always be in a club with you in 1973
Singing "Here we go again."
I would call you up every Saturday night
And we'd both stay out 'til the morning light
And we sang "Here we go again."
And though time goes by
I will always be in a club with you in 1973
Singing "Here we go again."
I would call you up every Saturday night
And we'd both stay out 'til the morning light
And we sang "Here we go again."
And though time goes by
I will always be in a club with you in 1973
Singing "Here we go again."
And though time goes by
I will always be in a club with you in 1973
שנה אזרחית שמחה אני אאחל מחר, בתקווה שיהיה פוסט
הדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
