הוא תמיד יהיה שם.

מר צל הוא אחד כזה שרוצה לגרום לך להגיע לשלמות.

שלמות לגבי המצב שלי.

הוא רוצה להגיע למצב שבו אני אהיה אופטימית,

למצב שבו אני אהנה מהחיים.

מר צל הוא זה שמדריך אותי.

קובע לי יעדים חדשים.

והוא לא ינוח עד שאני אשיג אותם.

אם לא הצלחתי, הוא לא כועס.

"בפעם הבאה תמר" אומר מר צל.

אבל אם הרמתי ידיים, אפילו פעם אחת,

מר צל נאנח. "לא, זאת לא הדרך הנכונה" הוא אומר.

"את צריכה להמשיך לנסות. העצבת אותי תמר."

ואחרי שהוא אומר את זה,

זוהי ההרגשה הכי נוראית שיש.

לדעת שאיכזבתי את מר צל.

ואם הגעתי ליעד מסויים שהוא קבע,

הוא צועק בשמחה: "עשית את זה תמר!

הצלחת!"

ואז הוא קובע לי עוד יעד חדש.

מר צל אוהב אותי.

הוא עושה הכל בשבילי.

ואני אוהבת את מר צל.

החדר שלי מסודר. סוף סוף.

הרגליים שלי מלאות בעקיצות.

יש לנו מקלדת חדשה, במקום זאת שלא עובדת.

שמעתי את רדי סט גו באנגלית.

שיא חדש- קמתי היום ב1 ועשרים.

הכרתי עוד שיר של אריק ברמן- שער 6, ואהבתי.

מצאתי את הדיסק של מירי מסיקה.

הפסקתי לחשוב עליו.

ויש מישהו חדש.

כנראה שמחר באה אליי חברה.

אני צריכה להעביר את התמונות מלפני כמה ימים למחשב.

השמעתי לאמא שלי את אריק ברמן והיא חושבת שהוא מדכא.

אכלתי היום איזה 7 עוגיות שוקולד צ'יפס.

והיא נסעה.

אני נורא רוצה ידיד. דגש על הידיד-בן.

אני גם יודעת מי, בעיקרון.

נראה לי שהוא לא רוצה איזשהו קשר איתי, חוץ מקצת לדבר פה ושם.

אני צריכה להחליף איתה מקום. אני רוצה להחליף איתה מקום. להיות קרובה אליו, אליה, לכל השאר.

וואי, שכחתי שאין ביצפר, בינתיים XD.

וזה מאוד מאוד טוב. מאוד מאוד מאוד.

ואני לא מתגעגעת.

לא לבקרים המעצבנים האלה, שצריך לקום ב6,

ולא לאנשים המפגרים מהכיתה והשכבה שלי,

ולא לשיעורים עוד יותר מפגרים,

ובמיוחד לא לגאומטריה, גאוגרפיה והסטוריה.

שמתי לב שאני כל כך אוהבת מוזיקה.

יש ממש מעט סגנונות שאני לא אוהבת.

למשל, שירי הפקאצות האלה.

וזה לא שאם אני שומעת אותם אני מתחרפנת.

לא אכפת לי.

אם זה מוזיקה, שיהיה.

ג'וני

ביצוע: אריק ברמן
מילים ולחן: אריק ברמן

זה עוד עדכון, שאני מניחה שמי שקורא אותו [ואני לא בטוחה שיש יותר משניים] לא מבין ממנו שום דבר, וחושב שהוא סתמי.

טוב, בשבילי הוא לא.

לפחות חלק ממנו.

אה, ו.. נראה לי שאני צריכה לשים קרדיט, אז התמונות הן מהבלוג שבאמת עוזר.

יש לה מחר יומולדת. [אני כמעט לגמרי בטוחה]

לבנאדם המקסים הזה.

ולמרות שאת לא קוראת פה,

אני רוצה להגיד לך

תודה.

תודה ענקית, על זה שאת היית שם בשבילי.

אני מניחה שאת לא יודעת,

אבל את הצלת אותי.

הצלת אותי מהטביעה בעצב.

הראת לי שאני לא יחידה, ושאני בסדר,

היית מין אוזן קשבת שיידעה תמיד לתת עצות,

והיה תמיד כיף לדבר איתה.

אני מקווה ומאחלת לך,

שתהיה לך שנה מלאה בהתנסויות חדשות,

באהבות, פריחות והגשמות,

בהצלחה עם הריקוד, הלימודים, וכל מה שתרצי.

שתיהי מאושרת, ואופטימית,

890752057 פעמים לפחות,

ועד 120 שנים טובות.

נועה, יומולדת שמח :)

כן, משעמם לי אז אני עושה שאלון. אני רוצה שאלון חופר וארוך, שצריך בשבילו תשובות קצרות. למישהו יש?

הדבר האחרון שעשית:
הלכתי מכות עם אח שלי הקטן.

המילה האחרונה ששמעת:
רוצה. [אמא שלי מדברת בטלפון]

השיר האחרון ששמעת:
הממ.. נראה לי ש"צעקה" [אני חושבת שככה קוראים לו] של טוקיו הוטל.

הרגש האחרון שהרגשת:
הממ.. שיעמום זה רגש?

הריח האחרון שהרחת:
קרם של ללין.

הנוף האחרון שראית:
הנוף מהחלון שלייד המחשב. אח, איזה נוף יפה.

הוא לא.

הפרצוף האחרון שלך:
הא?

הקול האחרון ששמעת:
אמא.

האדם האחרון שדיברת איתו:
אמא.

האדם האחרון שהתקשרת אליו:
סבתא.

האדם האחרון שהתקשר אליך:
לי

האתר האחרון שביקרת בו:
אממ.. ישרא?

טוב, אז...

אמא שלי הביאה לי ראש1 [ואני מנוייה למעריב לנוער (:] ו... קראתי. אחד המדורים האחרונים, פשוט זיעזע אותי.

קוראים לו "מושי מושי, המדורוש שיעשה לך את השבוע". מיותר לציין שהוא ורדרד נכון?

מה יש בו?

טוב, הוא 2 דפים [תודה לאל שרק 2], ויש בו את...

"האחיות ישרוטל מייעצות" - פירוט בהמשך :]

"המצעד" - גם כן מצעד, 'שלוש הישראליות שאנחנו הכי גאים בהן בחו"ל'. הבושה.

"פוסטר בגודל כיס" - אחד כזה שאמורים לשים בארנק או משהו. תמונה של רן דנקר. הבושה.

"חזק בטרנד-ממש לא" - השוואה בנוסח אין או אווט. הבושה.

"המילון" - ילדות ממציאות ביטויים קצרים והם מפרסמים אותם. הבושה.

"אתר השבוע" - נותן לך אתר עם הסבר קצר עליו. האמת? לא בושה בכלל. לכן תהיתי מה זה עושה במדורוש המושי והלייק סו 100מם הזה.

"את חייבת אחד כזה" - 2 דברים שאני חייבת. והשבוע: חגורה מנוקדת וסקיני ג'ינס. פשוט, חייבת. תודה שהזכרתם לי שאני חייבת לקנות אותם, אחרת באמת הייתי שוכחת. הבושה.

"מאוהבים" - כל פעם זוג אחר. זה משהו נורא נחמד לדעתי, אבל כמו "אתר השבוע", המקום שלו הוא לא במדורוש ה100לף הזה.

ש*!%!, הNד!7!ש הN!ש* הזה כזה פ33ה!

אהה, הוא לא.

טוב, אז... "האחיות ישרוטל מיעצות". אכן נשמע מבטיח לא? ונגיד זה היה "האחיות כהן מיעצות", או... "האחיות רבינוביץ'" , "לוי", "הוכמן" או שמות משפחה אחרים, זה בטח היה.. סתם כזה. אבל לא ולא! השם משפחה שלהן הוא זהה לזה של רשת מלונות! הא הא! [הטמטום שלי.]

וזאת הכתבה של "האחיות ישרוטל מיעצות" השבוע:

"האחיות מאוד התגעגעו אליכם במהלך החגים, ובחרו גם הפעם להקדיש את הטור שלהן לקוראות שביקשו את עזרתן. איזה מושיות!

שלום לכם, קוראים מושמושונים וחמודים שלנו. האמת היא, שבגלל החגים קצת התבלבלו לנו הימים בראש וכמעט שכחנו איך לכתוב את המדורוש המושלמוש שלנו!

מזל שבתור קוראים נאמנים, אתם לא שוכחים אותנו וממשיכים לשלוח לנו מיליון וחצי שאלות כל שבוע. זה באמת גורם לנו להרגיש סופר-מקובלות.

הנה שאלה שקיבלנו מהקוראת אריאל. בת הים הקטנה שואלת מה לעשות אם אמא שלה כל הזמן מתערבת לה בחיים? האמת היא שזאת שאלה מאוד קשה, שלא פשוט לענות עליה בלי שנכיר אותך, אריאל. נכון שלפעמים יש אימהות שרוצות להיתלבש כמו הבנות שלהן, לשמוע את אותה המוזיקה ואם הן היו יכולות - הן גם היו יוצאות לבלות עם הבנות שלהן ועם החברות שלהן בימי שישי בערב. כן, אנחנו מדברות על סוג האמהות שהן באמת ילדות נצחיות, וירצו להיות חברות שלכן בכל מחיר. אבל יש גם את סוג האמהות שנותן לכן ספייס, אבל לפעמים, הן קצת חונקות ואובר מתעניינות. הפתרון הכי טוב, לדעתנו, הוא פשוט להגיד שכואב לך הראש או שבא לך להיות לבד, וללכת לנוח קצת בחדר או אצל חברה עד שיעבור הכעס. אם אמא שלך שייכת לסוג הראשון, אז מצטערות, את פשוט תצטרכי ללמוד לחיות איתה איכשהו, כי ברור שזה לא משהו חולף.

אבל המכתב הכי מרגש שקיבלנו בזמן האחרון היה משרונוש, שעברה חוויה טראומטית במיוחד, שאנחנו הכי יכולות להבין, וממש כאב לנו הלב לקרוא את זה!

שרונוש הלכה לספר שלה, אבל במקום לעשות לה תספורת מושית, מתנפנפת ויפה, הוא הרס לה את השיער לגמרי! הוא גם סיפר אותה קצר מדי, גם סיפר אותה מגעיל, ובנוסף לכל - הוא עשה לה פוני מכוער בלי שהיא אפילו ביקשה!!! שרון כל כך מסכנה, עד שהיא לא רוצה לצאת מהבית כי היא מתביישת בתספורת שלה ומפחדת שיצחקו עליה. יואו, זה הדבר הכי עצוב ששמענו בחיים שלנו!

אז קודם כל, אנחנו רוצות להגיד לך שרון: תהיי חזקה! אנחנו מבינות אותך ומזדהות איתך, כי גם לנו עשו לפעמים תספורות זוועתיות. למרות מה שאת חושבת, המצב לא כל כך נורא. אין מה לעשות, אבל את פשוט תצטרכי להסתיר את הזוועה בצורה מושית ומתוחכמת. את יכולה לשים כובע, לעשות קוקו, לשים קשת או לאסוף את השיער בסיכות מגניבות. האחות ישרוטל הקטנה פעם קיבלה תספורת ממש ממש מכוערת, והיא הלכה רק עם שיער אסוף במשך חודש עד שהשיער שלה צמח שוב! אבל זה גם מה שמעודד: ששיער בסופו של דבר צומח, ועם קצת זמן, כל תספורת מכוערת יכולה להיעלם. אז אנחנו מקוות שעזרנו...

אל תהססו לשלוח לנו מייל ולשאול את כל מה שאתן רוצות לדעת בשביל להיות מושלמות כמונו. ביוש!"

הבושה.

אני בטוחה שלא צריך לציין מה כל כך מביש.

אם יש מישהו [אני מניחה שזה יותר מישהי] שכן אוהב את המדורוש, זה לא צריך לפגוע בו. זו דעתי.

תמר.

בזמן האחרון, הכל חוזר אליי בבום.

פתאום אני מתחילה להבין את המריבה הזאת, שהייתה בין אמא שלי לאחים שלה.

פתאום אני מתחילה להבין את המרחק, הפיזי והנפשי ביני לבינם.

אני מתחילה לקלוט את הפער הזה. את זה שאח שלי הקטן לא מכיר את הבני דודים הקטנים שלו.

איך שמריבה אחת טיפשית יכולה לעשות כל כך הרבה.

לפעמים אני כל כך שונאת את אמא שלי. עזבו סיבות. זה כבר יותר מדיי מסובך.

החיים שלי נורא משעממים. באמת!

הם פשוט חוזרים על עצמם, עוד ועוד ועוד.

אימון כדורעף, וביצפר, וחברה מידי פעם.

אין משהו יוצא דופן, או מעניין.

שגרה, אבל קצת יותר מדיי.

תמר.

שוב מחקתי.

אין לי מה לכתוב. כשתעלה לי איזה הברקה, תאמינו לי שהיא כבר תהיה פה.

תמר.