 כינוי:
בת: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2007
סילבסטררר D:
 הוא כזה חתול חמדמד :]
שינוי קל בתוכניות להערב:
במקום להישאר בבית ולהנות, אני עושה דברים עוד יותר מהנים!
אני ודולה היום ב7 וחצי נרד לכרמיאל [לביג] ונסתובב קצת...
אחר כך ענבל תבוא לקחת אותנו ליעד, ואז נלך לבית של דטנר [אומרים שהוא טחון ויש לו בית מאגניב], ונראה סרט ונאכל פיצה D:
ואז אני אתן לדולב ולענבל נשיקה בלחי ב12 XD
אחר כך נישן אצל ענבל, והביצפר מתחיל שעתיים אחרי, ככה שלא נהיה ממש עייפות.. 
עומד להיות כיפי ביותר, אבל כדי שיהיה כיף אני צריכה לא לריב עם נימי שיהיה שם, להתיידד עם דטנר [בכל זאת, אני באה אליו ואף פעם לא דיברתי איתו יותר מ2 מילים] ושיהיה הרבה כסף בכרמיאל! [צריך לקנות לקים ומשהו בפול אנד בר]...
2008 טובה ומאושרת לכווולם!
יהיה נחמד אם תקראו את הפוסט שלמטה :]
| |
יש לי שיגעון לכתיבה. + 2007 - 2008. [הכותרת הזאת נראית לי כמו תרגיל בחשבון XD]
אני רוצה להוציא את כל מה שיש בראש שלי דרך המילים.
אני אוהבת לכתוב, גם אם זה לא תמיד מצליח.
הייתי רוצה ללמוד משהו שכותבים בו לא תשובות לשאלות ולא דברים שהעתקתי מהלוח. הייתי רוצה ללמוד משהו שכותבים בו דברים שאתה יצרת, לבד.
זה מאוד מבאס אותי שאין משהו כזה, אני רוצה להישתפר בכתיבה שלי ולכן החלטתי השנה להשקיע בספרות ולשון, להעשיר אוצר מילים ולהכיר סוגי כתיבה וסיפורים בכללי. הכוונה היא לקבל בין 90-100 בשניהם בתעודה שתהיה באמצע מרץ, בין השאר זה אומר להכין שיעורי בית ולהיתכונן לבחנים/מבחנים.
פעם הייתי קוראת הרבה יותר- כל חודש איזה 3-4 ספרים, ועכשיו זה ירד, בגלל המחשב.
ברשימה של ינואר יהיה בין היתר לקרוא 2 ספרים שהם לא הארי פוטר.
אפרופו ינואר, 2008 אוטוטו מגיעה!
זה ממש מוזר שכבר עברה שנה מאז הסילבסטר האחרון, פאקינג שנה שלמה.
בערב הסילבסטר אני עומדת להיות בבית, להיתפנק במחשב ולהקשיב לשידור חוזר של המצעד בגלגל"צ בזמן שכל השאר [חוץ משירה, כנראה] ישתעממו בסילבסטר במצפה אביב, ויקללו את הרגע שבו הן החליטו ללכת. יום אחרי אני אחזור לא עייפה [אמורה XD], ואשאל אותן איך היה. הן מין הסתם יגידו שהיה גרוע, ופקה ופקה.
דברים שיש להספיק עד 2009 [וואו, איזה מספר ענקי!]-
1. לא לסגור את הבלוג.
2. להפוך את הבלוג לקצת מעניין יותר.
3. לרזות 7 קילו [אם זה באמת יקרה אני אהיה טיפ טיפה פחות מהמשקל הרצוי, וזה סבבה לגמרי. אני לא עומדת להיות אנורקסית.]
4. להתחיל להרוויח כסף באופן רציף יותר, ולא לסמוך על הכסף שהסבתות נותנות.
5. להיות במפגש-ישרא כלשהו.
6. להיות אני בדרך שלי.
הרשימה הזאת מספיקה לי בנתיים, אלה רק הדברים ה"יחסית" גדולים... הדברים המפורטים יהיו רשומים ברשימת החודש.
עוד דברים שצריך לעשות בשבוע-שבועיים הקרובים, ורוב הסיכויים שהם לא יכנסו לרשימת החודש:
-להיתכונן לבוחן בתנ"ך
-להיתכונן לבוחן במתמטיקה
-להכין עם ליהיא ומני את העבודה המאוד מעניינת על הבזיליקום, הצמח-תבלין עליו אנו מדברים כל יום. זה אפילו יותר מעניין מעבודה על טוקיו הוטל. ><"
-להיות באימון טוב בכדורעף.
וואי, הפוסט הזה נורא מבולגן.
מחשבות לגבי 2007 שחלפה:
השתנתי. באמת שממש השתנתי. לא מזמן קראתי את כל הפוסטים שכתבתי וממש לא האמנתי שאני כתבתי אותם. הכתיבה הייתה ברמה מאוד נמוכה, הייתי הרבה יותר פסימית, וגם דעות שלי הישתנו.
היום אני צוחקת בצחוק [XD] על אנשים שלא יודעים מה זה פעילים, או אף פעם לא נכנסו ל"לשכב עם יואב", ונזכרת בתוך תוכי איך באזור תחילת 2007 נכנסתי לישרא בפעם הראשונה אחרי שראיתי פרק בארץ נהדרת עם "הבלוג של מאי", ופתחתי את הבלוג הכי מפגר, פקאצי, ונראה כמו של ילדה בת 10. יאמר לזכותי שהוא היה בשחור-ירוק-צהוב ולא בורוד-ורוד-ורוד.
עברה כולה שנה מאז הדברים האלה, אבל אני חושבת שזאת השנה הכי משמעותית שעברה עליי [ב13 שנותיי הארוכות! XD].
היא אמנם לא הייתה מהנה בכלל, אבל למדתי על עצמי דברים רבים והכרתי את עצמי טוב יותר. שוב - השתנתי.
אני מתארת לעצמי שיבוא יום ואזכר במי שהייתי באמצע כיתה ח' לאחר השביתה, הילדה הקטנה שלא הצליחה לכתוב משפט רציף, שאחרי כל 9-13 פרקים בסיפור שלה היא מחקה אותו מרוב תיסכול, זאתי שכתבה את הפוסטים הכי משעממים בעולם.
אני ילדה קטנה, וזה מדכא אותי. עזבו, זה כבר לפוסט אחר.
שנת 2007 תיזכר היטב בתור השנה עם הבלוגים. אני לא יודעת כמה זמן האהבה שלי ליומני הרשת האלה תימשך, אבל ללא ספק השנה הייתה מלאה בישרא-בלוג, לטוב או לרע.
היא התחילה כמו שאמרתי קודם - בבלוג הראשון שלי, שהקים שערוריות [בעיקר על קירות חדר ההלבשה של הבנות באולם] בכל הנוגע לכמה ילדים. אז חשוב לי לומר על הקטע הזה - אני באמת מצטערת. כל מה שנכתב/נאמר לא הגיע באמת מתוך כוונה מלאה. זה היה צומי, תקופה של פורקן שבה חלק מזעמי נפל על כתפיכם.
אחר כך זה המשיך בעוד 2-3 בלוגים שנפתחו וננטשו לאחר חודש-חודשיים עקב חוסר רצון לעדכן.
ולבסוף- הבלוג הנוכחי, שאפשר לומר שהוא הכי מעניין מבין כולם וגם זה שהחזיק מעמד הכי הרבה זמן. 7 וחצי חודשים, וזה הפוסט ה97, ומתוך כל ערימת הפוסטים הזאת בערך 25 הם פוסטי-טימטום, אם לא יותר.
כל הקטע עם נועה מילא בהחלט חלק גדול מאוד בבלוג ובשנה הזאת, זה משהו שאני מאוד לא מתחרטת עליו שקרה. אני חושבת ששתינו למדנו מהסיפור, ואפשר בהחלט לסיים אותו ללא החברות שכל כך ציפיתי לה.
מספיק לי שהיא קוראת פה, זה כבר נותן לי תחושה טובה.
הדבר הזה שקרה בנינו באמת מיוחד, אף פעם לא חשבתי שהוא יקרה לי.
חברה טובה אמיתית.
בחיים שלי לא סיפרתי לאף אחד הכל פרט לאדם אחד - נועה.
היא היחידה שבאמת נהנתי לדבר איתה על הדברים הכי אישיים שלי, בידיעה שאני יכולה לסמוך עליה.
וגם אם סיפרה... לא יודעת למה, אבל זה לא בדיוק פוגע בי.
יש לי עוד חברות רבות שתמיד שיתפתי אותן בדברים שלי, אבל לאחרונה נהייתי סגורה.
אין מצב שאני אדבר עם חברות על דברים קצת אישיים.
הדבר הכי אישי שדיברתי עליו עם ידיד הוא סתם מחשבות. וזהו.
אין לי מושג למה, אבל בפני אנשים חדשים/נועה אין לי בעיה להיפתח, בפני אנשים מכירים אותי - אין מצב.
אני צריכה חבר/ה טוב/ה אחד. שאני אדע שהוא/היא בסדר איתי.
לסיום הפוסט החופר, התחלתי מסורת חדשה של איפשהו בפוסט לתקוע שיר/קטע. אז אני ממשיכה בה
1973
James Blunt
Simona
You're getting older
Your journey's been
Etched on your skin.
Simona
Wish I had know that
What seemed so strong
Has been and gone.
I would call you up every Saturday night
And we'd both stay out 'til the morning light
And we sang "Here we go again."
And though time comes by
I will always be in a club with you in 1973
Singing "Here we go again."
Simona
Wish I was sober
So I could see clearly now
The rain has gone.
Simona
I guess it's over
My memory plays our tune
The same old song.
I would call you up every Saturday night
And we'd both stay out 'til the morning light
And we sang "Here we go again."
And though time goes by
I will always be in a club with you in 1973
Singing "Here we go again."
I would call you up every Saturday night
And we'd both stay out 'til the morning light
And we sang "Here we go again."
And though time goes by
I will always be in a club with you in 1973
Singing "Here we go again."
I would call you up every Saturday night
And we'd both stay out 'til the morning light
And we sang "Here we go again."
And though time goes by
I will always be in a club with you in 1973
Singing "Here we go again."
And though time goes by
I will always be in a club with you in 1973
שנה אזרחית שמחה אני אאחל מחר, בתקווה שיהיה פוסט הדר.
| |
אהוב יקר.
אהוב יקר
לא עצרת אפילו לראות
כמה זה עולה לי
אהוב יקר
לא השארת אף לא זיכרון
שיהיה לי בלילה קר
הכל ידוע מראש
אבל נשכח מהלב
שלאהוב אותך
זה לשלם בכאב
אהוב יקר
זה לא אתה שמשתנה לי
אהוב יקר
לא עצרת אפילו לראות
כמה זה עולה לי
אהוב יקר
לא השארת גם לא זיכרון
שיהיה לי בלילה קר
הכל ידוע מראש
אבל נשכח מהלב
שלאהוב אותך
זה לשלם בכאב
אהוב יקר
אתה רואה את השלכת
וזה זמן ללכת
הזמן ללכת
אהוב יקר
לא עצרת אפילו לראות
כמה זה עולה לי
אהוב יקר
לא השארת גם לא זיכרון
שיהיה לי בלילה קר
הכל ידוע מראש
אבל נשכח מהלב
שלאהוב אותך
זה לשלם בכאב
אהוב יקר
זה לא אתה שמשתנה לי.
-
לפעמים אני רוצה גם לכתוב כל כך יפה.
פוסט עם קצת יותר מלל ופירוט עוד יהיה בשלושה ימים הבאים.
| |
עברתי את ה2000 כניסות!
היו אמורות להיות בפוסט הזה תמונות מהיומולדת של שירה ועירית, אבל מרוב גאונות שכחתי את המצלמה אצל ליהיא... והיא תביא לי אותה ביום ראשון, ככה שהתמונות שאני צילמתי יחד עם התמונות של עירית יהיו מתישהו שבוע הבא, כנראה.
אני ממש רוצה להכיר אנשים.
מסנג'ר- [email protected] , תכתבו לי בהודעה שאפשר להוסיף כשאתה מוסיף איש קשר שהוספתם אותי מהבלוג או משהו כזה.
[email protected] - זה המייל שלי.
שמעתי היום אצל ליהיא את המצעד הבינלאומי, וזה ממש עיצבן אותי שטוקיו הוטל לא זכו בכלום! מי זה בכלל מרון5 האלה? לא שמעתי עליהם אף פעם  ...
טוב, לא משנה. התפרצות רגעית.
אני וענבל ניחשנו את הסדר של הטופ5, וניחשנו נכון! זה היה כל כך ברור שאמברלה שיר השנה.... XD, וזה גם דיי חרא.
מתישהו בתחילת המצעד אני אומרת: "ווהן יור גוון יהיה בטופ10", ואז ליהיא או ענבל אמרו: "עכשיו זה בטח יהיה מספר 11"... וזה היה מספר 10!
נורא אהבתי את הקטע שזמרים ישראליים שרו חלק מהשיר, זה גם היה מאוד נחמד לנסות לזהות מי אלה לפני שהם אומרים... XD
פוסטימטום מכלום - חזרנו לפוסטים הקודמים של השביתה.
סופשבוע נעים!
הדר
ודרך אגב- עברתי את ה2000 כניסות. מזל טובים?
ועוד מזל טוב- מזל טוב ליונתן קסלר, שאין לי שום קשר אליו, אבל יש לו בלוג מאגניב D:
| |
המטורף וסופר שושה נכנסו אליי לבלוג! האח!
ולמה שלא נראה לכם תמונה?
כן כן, גם המטורף החתיך והמגניב והג'ינג'י וגם סופר שושה המוכשרת! 
ודרך אגב, יש לי עכשיו בערך 1940 כניסות, אני ממש מחכה ל2,000 כניסות! וזה גם יהיה ממש מגניב אם זה יצא בדיוק על הפוסט ה100  [שדרך אגב, זה פוסט 94 ועוד אין לי רעיון לפוסט 100. למישהו יש?]
היום לא הייתי עייפה.
למה?
כי אתמול הלכתי לישון ב10.
וזה ממש כיף, אבל עכשיו אני לא עייפה ולכן מחר אני אהיה עייפה XD.
עזבו, חפרתי.
כשהאהבה מתה אפשר לבכות
כשהאהבה מתה אפשר לקוות
שהאהבה הבאה לא תמות כל כך מהר
ושכל הסיוט הזה ייגמר
כי כשאני רואה את שתי עינייך
חולפות בי צמרמורות
שומעת מילותייך ונזכרת בך עוד
הכל עובר סביבי עכשיו חשוך ומאתגר
גורם לי לרצות להיות רק מישהו אחר.
עכשיו נפלה דימעה על הלחי,
בדיוק כשלך הישתחרר חיוך.
אין לי כוח להבין,
מרגישה הכל הפוך.
יש לי את now 13, זה דיסק ממש מגניב
ביום חמישי יש יומולדת לשירה, אני מתכננת על להביא עוגה ואולי קצת ממתקים.
אחר כך בערב יש יומולדת לה ולעירית, אני באה.
יום שישי בבוקר אימון ואני מקווה מאוד שהוא יתבטל כי רוב הבנות בטיול ואני אהיה עייפה.
סילבסטר- השנה הוא במצפה אבי"ב, אני ממש לא הולכת... אני לא יעשה כלום, לא סובלת את המסיבות האלה.
חשבתי שיהיה ממש מגניב לעשות מסילבסטר רק לחברות, אבל מסתבר שאף אחת לא רוצה... מילא.
יום אחרי המסיבה אנחנו מתחילים את הלימודים שעתיים מאוחר יותר, זה מאוד יפה מצד בית הספר להיתחשב בחוגגים ולתת להם עוד קצת לישון. זה גם מאוד יפה שהשעתיים שמחסירים יוצאות על גיאומטריה
אני מתארת לעצמי שאני אלך לישון מוקדם, ואהיה נורא עצובה על זה שלא הלכתי וכל החברות נפגשות עכשיו... זה מה שבכל אופן הרגשתי במסיחנוכה, חוץ מהקטע שלא הלכתי... פשוט לא ידעתי על זה.
היא הרימה מבטה אל השמיים זרועי הכוכבים. הירח, היה תלוי בפינתו לבד ובשקט, מאיר את האפלה שהישתררה סביבה וסביבו.
ההרים שמולה היתנשאו לגובה רב ואדיר, השקיפו על העולם שמתחתם.
קר היה לה, ושיניה נקשו.
"את רוצה את המעיל שלי?" שאל אותה הנער הגבוה והחיוור.
"לא תודה, אני אסתדר. וחוץ מזה, ללא המעיל גם אתה תיקפא מקור!" השיבה לו.
הנער הצמיד את ידה הקרה אל חהזו.
"שימי את ידך פה, מה את מרגישה?"
"פעימות ליבך."
"נכון, האהבה שלי אלייך תחמם אותך."
ובמילים קיצ'יות וטיפשיות אלה, יסתיים הפוסט
שיהיה לכולם לילה טוב, הדר.
| |
23.12
פווו, המון זמן לא עידכנתי.
ביום שישי בערב הלכתי לענבל... היה ממש כיף אצלה, ופתחנו בלוג שאני לא אספר מהו כי אני מתביישת מדיי XD
ביום שבת בבוקר עשינו לענבל קיר טוקיו הוטל... הדבקנו תמונות ופוסטרים וכל מיני כאלה... יצא ממש מגניב!
לא ראיתי את התוצאה הסופית, אבל ראיתי את הרוב.. מתישהו ענבל תצלם את זה ותשלח לי
זה מה שהיה כשהלכתי:
מתישהו אחר כך גיליתי שיש לענבל קיפוד מעץ בחדר.
אז קבלו את... ביליקיפוד!
זה ממש הצחיק אותי!
אחר כך אמא שלי היתקשרה ואמרה שאנחנו נוסעים לקיבוץ, ככה שאם אני רוצה לבוא להגיד להם... הרגשתי ממש לא טוב עם זה, שאני ככה באמצע הולכת מענבל, אבל נסעתי אליהם.. בכל זאת, המון זמן לא ראיתי אותם ואת סבתא שלי שהיתארחה שם [היה לה יומולדת, מזל טוב! XD]
לקחנו לשם את האופניים, עשינו סיבובים שם בכל החממות של הקיבוץ והיה ממש מגניב
אה, כן. טעמתי סטייק בפעם הראשונה [מוזרה.]
בשבת בערב ראיתי הישרדות הישראלי בתקווה שישתפר קצת יותר, אבל היה ממש גרוע.... הישרדות האמריקאית שליטה XD
היום היה בסדר בביצפר, לא ממש כיף. סתם הייתי עייפה והיה קר.
שכחתי שכבר ממזמן רציתי להעלות את 2 התמונות האלה לבלוג [אני צילמתי...]
יכול להיות שהראשונה קצת גדולה מדיי?
ונסיים בשיר טיפשי, מפגר אך מצחיק ביותר שאני ממש אוהבת:
מגרד לי בגב-יוני בלוך ואפרת גוש
כל לילה ככה,
היא בלי חולצתה,
קופצת, נכנסת אלי למיטה,
כל לילה ככה,
היא מתקרבת
ובאה אלי, בחיוך חושני
ואז מסתובבת
אז מסתובבת לצד השני
מגרד לי בגב, תגרד לי עכשיו,
מגרד לי איפה שהחזיה,
מגרד לי נורא,
ואני לא מגיעה,
מגרד לי בגב,
עוד טיפה שמאלה עכשיו,
תעשה, תעשה שיכאב,
עכשיו תעשה תעשה שיכאב.
כל לילה ככה,
היא משמיעה
קולות בעיקר קולות הנאה
כל לילה ככה
השכנים בטוחים
שאני מאהב מהאגדות
לא יודעים שכל מה
שיש לי זה רק ציפורניים חדות.
מגרד לי בגב...
ואז היא אומרת לי:
"וואווו היית מדהים
אתה גבר מושלם
אין בכל העולם
מישהו שיודע לעשות לי כל כך נעים"
ואז היא הולכת
הולכת לישון
ואני איך לומר בדיכאון
רוצה להגיד אך פוחד
שגם לי כן גם לי מגרד
שגם לי כן גם לי מגרד
שגם לי כן גם לי מגרד
יום נעים!
הדר 
| |
מתחדשת באופניים וMP4!
כן, אז לפי הכותרת בטח הבנתם שיש לי אופניים חדשות ואמפי4..
את האופניים קנינו לפני שבוע, והיום ישר שחזרתי מהאימון [שהיה מצויין, דרך אגב] נסענו שוב למשגב לחנות אופניים.
רוב השילדה לבנה, ורק בחלק הקידמי זה סגול בהיר עם מין טיפות סגולות על הלבן..
לא אהבתי את הצבעים שלהן, הייתי מעדיפה שחורות או כחולות כהות- אבל מי אני שאתלונן?
האופניים הישנות שלי מזמן ישנות, אז הגיע הזמן לחדש.
קנינו יחד עם זה אופניים לאבא ולאח שלי, קסדות ועוד כל מיני ציודים.
הקסדה שלי בצבע אפור-תכלת-לבן, היא מכוערת וגדולה עליי. אני לא אשים אותה ביישוב, רק בטיולים וכאלה- היא ממש, אבל ממש גדולה עליי. [לא מבחינת הגודל של הראש- היא יושבת בסדר, פשוט היא... גדולה, אין לי מושג איך להסביר.]
בזמן הנסיעה הביתה הייתי ממש בלחץ, הייתי בטוחה שהאופניים עומדות כל רגע ליפול מהמתקן שמחברים לאוטו.
כמובן שאחי הנחמד דאג לתבל את האווירה בסיפורים על החברים שלו שנפלו להם האופניים וכל מיני כאלה.. פשוט מתוק.
הגענו הביתה ויצאנו לסיבוב קצר ברחוב.. הן ממש נחמדות.
לגבי האמפי... ב21.9 עשיתי מנוי שנתי למעריב לנוער, וקיבלתי מתנת הצטרפות- אמפי4 בנפח 1GB.
נשמע מגניב, אבל זה בדיוק כמו אמפי3.... למרות שאי אפשר להכחיש שזה יותר נוח.
קיבלתי אותו אתמול, אחרי 3 חודשים... כבר שמתי שירים וכשעליתי להסעה הבוקר למשגב היה לי מה לעשות!!!
בקשר לאימון- הקבלות לא היו משהו, אבל אני מרגישה שהשתפרתי בהנחתות.
מישהי [נקרא לה.. ליה].. אז ליה היא לא השחקנית הכי טובה בקבוצה, וקצת קשה לה עם התרגילים.
היא מרגישה שעדי [המאמן של המרכז מצויינות] מצפה ממנה ליותר ממה שהיא יכולה לתת, והיום היא ממש בכתה בגלל זה.
אז באתי אליה ושכנעתי אותה ללכת לשטוף פנים- כדי שהיא קצת תירגע ותרגיש טוב יותר.
בילינו איזה 5 דקות בהשמצת התחת הגדול של עדי, וגם בהשמצה של אמא שלו.. אני חושבת שהיא יצאה מעודדת מה5 דקות האלה, היא גם שיחקה ממש טוב לקראת סיום האימון.
ליה היא אחת הבנות שאני יותר אוהבת בקבוצה, למרות שאני לא בטוחה שזה הדדי..
היא פשוט מתוקה, תמיד מעודדת ואוהבת לעזור.. שתמשיך כך! XD
החלטתי להוריד קצת את כמות הפוסטים.. בשביתה היו בין 1-3 פוסטים ביום, וזה קצת יותר מדיי, במיוחד בגלל שכולם נראים אותו דבר, ולא היה לי מה לכתוב בהם.
אם אני זוכרת נכון, בערך בשלושת הפוסטים האחרונים היו מרווחים של יום-ימיים, וזה סבבה מבחינתי, למרות שממש אהבתי להיסתכל על הלוח שנה ולראות כל יום מודגש בקו
חוץ מזה, עכשיו יש 13 פוסטים בעמוד. תגידו לי מה דעתכם ומה יותר נוח לכם.
סופשבוע נעים!
הדר.
| |
20.12- אתם צריכים להבין שהבלוג הזה הוא -שלי-.
אנשים צריכים להבין, שיש לי את כל הזכויות שבעולם לשמור את הבלוג הזה לעצמי, ולא לתת אותו לכולם.
אני מבינה את העובדה שאנשים רואים תגובות שלי ונכנסים לקישור. זה בסדר, אין לי מה עשות נגד זה.
אבל להגיד שאני רעה ולכעוס עליי? סליחה, זה כבר לא צודק.
הבלוג בשבילי הוא מקום קודם כל לעצמי. אחר כך הוא לחוג החברים הקטן שבחרתי לשתף אותו בהגיגי, ולאנשים שנכנסים לפה.
חברים שלא בחרתי לשלוח להם את הבלוג הזה- לא אומר שהם חברים פחות טובים שלי.
זה רק אומר שאני מזהה אתום כנאמנים יותר, כאלה שישמרו את הסודות שלי ולא יפיצו אותם.
"זה לא כזה סיפור", אמרו לי. מה לא כזה סיפור בזה?
זה כאילו שיכנסו לי לתוך המחשבות, מה יכנסו? יפלשו לי למחשבות!
ברגע שלמישהו כבר יש את הבלוג, זה חסר טעם לבקש ממנו לא להיכנס, לכן כל מי שנכנס- תקראו, אל תאשימו אותי בדברים שאני כותבת עליכם, ואם יש בכם טיפת כבוד- ספרו לי על זה לבד/במסנג'ר [email protected] .
את יודעת מה תם? אני ממש לא מבינה מה יש לך להיעלב.
מה בדיוק העליב אותך?
שלא סיפרתי לך שיש לי בלוג?
את יודעת, הבלוג שלי שונה משלך, בהרבה.
האות שיש הכי הרבה בפוסטים שלך היא ע' [חעחעחע, כע, ליהיעעע],
רוב הפוסטים שלך הם פוסטי תמונות חסרי תוכן,
ועד עכשיו לא קראתי בו משהו אישי.
הוא אחלה בלוג, אבל את צריכה להבין שהתפיסות שלנו שונות.
בשבילך, שבנאדם שאת לא רוצה יקרא בבלוג שלך, זה מקסימום לראות כמה תמונות.
אצלי, זה לקרוא את הרגשות והמחשבות שלי.
אמרת לי שלליהיא יש את הבלוג שלי מהבלוג של הדר קווינט.
רוצה לדעת על מה דיברתי עם ליהיא?
הדר אומר/ת:
מאיפה יש לך אותו?
ליהיא =]] אומר/ת:
מתם..
הדר אומר/ת:
מתם ישר? היא שלחה לך את הכתובת של הבלוג שלי?
ליהיא =]] אומר/ת:
כןן..
אז מה מני? היא נכנסה אליו דרך הבלוג של הדר קווינט נכון?
ועוד לי את קוראת שקרנית.
ממש חבל לי שאת פוסט מספר 90 אני צריכה לכתוב בצורה כזאת, כשאני רותחת מכעס.
מחר יש אימון מרכז מצויינות נורמלי, כזה שהרבה זמן לא היה..
אני ממש מקווה שאני אשחק בצורה טובה, להראות לעדי שאני משתפרת, וגם לעצמי.
המשקל שלי מונע ממני התקדמות רצינית, דברים שממש חסרים לי- ניתור טוב, זריזות ומהירות.
אני לא יודעת איך להתחיל דיאטה לבד.
אני צריכה דיאטיקנית.
בפוסט 100 צריך להיות משהו נחמד
הדר.
| |
זמנים.
מביטה על עברי ממרום שנותיי- 13 וחצי שנים שאולי נשמעות מעטות, אולי הן באמת מעטות, אך בשבילי הן ארוכות וחשובות.
13 וחצי שנים בהן טעמתי את קצה פסגת הידע, המחשבה העמוקה וההבנה.
יהיו אלה שיגידו שאני ילדה קטנה, ויצדקו.
אני ילדה קטנה, ילדה קטנה הבוגרת יחסית לגילה. ילדה קטנה הרוצה לגדול ולהיתבגר- והנה רגע אחד יחלוף ועוד אתגעגע לתקופה הזו.
אני מרגישה כאילו רק אתמול הייתי זאתי עם הקוקיות מהגן, זאתי שהיתחצפה למורה וכמעט שפגעה בה עם המספריים.
הזמנים חלפו כל כך מהר מאז אותו יום מקולל בו אימי סיפרה לי שרבה עם אחיה, וכנראה שניצטרך לעבור לגור במקום חדש.
כל הדברים שהיו עברו בלי שנשים לב מאז שבאמת עברנו לגור פה, מאז שהתחלתי את חיי כמו מחדש.
זה כאילו שרק לפני רגע סיימתי את בית הספר היסודי ועברתי לחטיבת הביניים, הכרתי את חברותיי החדשות לאותה שנה...
אני מרגישה שהבלוג הזה פתוח כל כך מעט זמן, כשבעצם הוא פתוח 7 חודשים.
7 חודשים, אתם קולטים מה זה?
בטח בראשכם עוברת המחשבה- אז מה? יש בלוגים שפתוחים 4 שנים.
ואני מבינה אותה.
פשוט, שלשמור על המקום הזה, הפינה הזאת שלי כל כך הרבה זמן, יחסית לבלוגים הקודמים שהיו לי.
זה בלתי ייאומן, שלפני רק כמה חודשים הכרתי את נועה האמיתית, ובקלות שהיכרנו כך ניתקנו.
ואת יודעת נועה? זה חסר לי.
וזאת אשמתי, כל מה שקרה. אני מבקשת שתסלחי לי.
ומה אני עכשיו?
אני זאתי שבוכה בלילות, שמתרחקת מאחרים כדי לא להיפגע.
זאת שנשארת מאחור, וכנראה שלעולם גם לא תצא ממנו.
אני אחת שאף אחד לא מכיר.
"מה? אין לך מישהי שאת יכולה לבטוח בה?" היא שאלה אותי.
ולא, עניתי לה. פשוט לא.
היי, יודעים מה?
אני סתם חתיכת חרא.
סתם אחת בעולם הזה.
ועוד חושבת שהיא מיוחדת, בעלת תובנות גדולות משל השאר.
בטח, הצחקת אותי.
מתי אני אבין שאני אחת מתוך מליארדים?
מתי אני אבין שהכל יכול לקרות גם לי?
סוף סוף, פוסט שאני מרוצה ממנו.
| |
17.12
היה יום נחמד היום
בבוקר לא קמתי בזמן לביצפר, קמתי 20 דקות אחרי השעון המעורר, וכמעט שאיחרתי את ההסעה..
*שיעור מתמטיקה*
אני: ענבל, מה השעה, 12 וחצי בערך? [או כל שעה מאוחרת אחרת]
ענבל: עכשיו רק 9 וחצי ><"
*ושוב שיעור מתמטיקה, אבל הפעם מאתמול*
אינה [המורה]: ..... ונלמד גם פונקציות חד סיטריות..."
אני: מה חד סטריות? מה זה כביש?
*ושוב שיעור מתמטיקה*
גיא: אבל אני אומר לך, שזה שווה AOP!!!!!
צ'מקה: לא, זה שווה KLO!!!!!
-מתווכחים בקולי קולות עוד שעתיים-
גיא: AOP!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
צ'מקה: KLO!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
-עוד שעתיים-
אביב: אתם בכלל לא מדברים על אותו תרגיל 
זה היה מצחיק XD.
הייתי אצל הקוסמטיקאית, ויש שני דברים שחסרים לי כרגע... כמה שיערות מהגבות, והשפם שלי!!!@#@^&@%*#11
וואי, הפנים נראים אחרת, זה ממש נחמד
קר פה. ממש ממש מממממש קר פה.
הדר 
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
