אשאר ערה עד 6 בבוקר

ואראה איך הירח היפה שלי הולך

בצעדים קטנים אטפס ואשב על אדן החלון הקר, וארדם.

אשאר ערה עד הסתיו הבא

וארגיש את העלים שנושרים מן העץ.

וּבכל זאת, הימים עוברים לאט,

הימים עוברים מהר.

הלוואי שהיא הייתה קצת פחות טיפשה, או שונה.

הלוואי שהוא לא היה חושב שאני מוזרה.

הלוואי שהיא לא הייתה כזאת עצובה.

הלוואי שהוא ימשיך להיות אחד כזה.

מיום שבת בערב אני מרגישה רע, וביום ראשון החלטתי לא ללכת לביצפר.

עכשיו אני עדיין בבית, ומאוד מקווה שמחר אני כבר אחזור לשיגרה. משעמם לי.

הדר.

יודעים מה?

הכל בסדר.

ולא סתם בסדר, אפילו מצויין.

גם אם יש קצת רגעים קטנים ששוברים, אפשר להרים את הראש ולחייך.

יש לי רק בעיה אחת,

אני אתמיד, ואפתור אותה.

מעכשיו - אופטימית, שמחה.

ביום שישי היה אימון מצויין, נהנתי בו מאוד.

אחר כך יום הולדת לערן (8) בבריכה, אני וענבל היינו אמורות לעזור.. יצא מזה שסתם שיחקנו בכדור עם איזה ילד.

הלכנו לאכול בבליקר, היה הכי כיף בעולם. אין לי מילים לתאר איך היה כיף.

היום הייתה עוד יום הולדת לערן, והיה בסדר.

שיהיה שבוע נהדר

לפני שאני בכלל משמיעה את דעתי לגבי צינזור הבלוגים,

חשוב לי מאוד לומר שאני לגמרי נגד אנורקסיה, ושזאת אחת המחלות הכי נוראיות שיש.

אבל לצנזר את הבלוגים שלהן?

אני לא חושבת שזה יהיה הדבר הנכון, מכיוון שגם ישרא-בלוג הוא מקום שאפשר לכתוב בו מה שאתה רוצה ומה שאתה חושב.

אם למישהי קשה עם המשקל שלה והיא רוצה להוריד אותו, אין לאף אחד זכות לא לתת לה לכתוב את זה, כמו שלאף אחד אין זכות לצנזר בלוגים של בלוגרים שניסו להיתאבד (וכל בלוגר אחר שכותב על משהו שמזיק לעצמו).

דבר שני, גם אם יצנזרו את בלוגי הפרו אנה, זה לא יעזור.

אם לא ייתנו להן לכתוב כאן, הן ייכתבו במקום אחר. ומה עשינו בזה?

בהסעה, אחרי המשחק, ישבתי מקדימה לבד.

במקום לשמוח עם כולן, שתקתי. באמת שבלי סיבה.

שתי בנות באו אליי ואפילו שאלו אם הכל בסדר, ואמרתי כמובן שכן.. הרי בעצמי לא ידעתי מה לא בסדר.

על מי אני עובדת?

בטח כל מי שראה אותי לא הבין איך אני מסוגלת להיות עם טייץ, או.. "למה הכניסו את השמנה"...

כל היום אני בספורט, 9 וחצי שעות בשבוע אימוני כדורעף זה יחסית הרבה.

האוכל שלי בהחלט לא מורכב מממתקים.. ואני נשארת על אותו משקל.

זה כבר ממש מעצבן,

אבל יותר חשוב מזה - אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אוכל לסבול את הגוף שלי בלי לעשות שינוי בהרגלי האכילה שלי.. שינוי דיי גדול.

לפני שאתם אומרים משהו על זה, שימו את עצמכם במקומי.

היה היום יום אסטרונומיה, מאוד נחמד.

במשחק ניצחנו 2-1 את כברי ו3-0 את עין חרוד, ואנחנו עולות לחצי גמר מחוזי.

לקח לי הרבה זמן לעשות אותו ולבחור צבעים,

אבל אני מרוצה.

דרך אגב, יש גם שם חדש.. נמאס לי מהקודם.

אתמול היה המשחק בחיפה, לא שיחקתי כי ממש לא הרגשתי טוב.

הפסדנו בהכל, אבל משום מה זה לא כזה עצוב לי.

אולי כי לא שיחקתי.

מחר יש משחק בעין חרוד, צריך לנצח.

יום נעים

למרות שכולם קוראים פה, וזה כבר לא מקום כל כך אישי..

אני עדיין כותבת, וכבר 9 חודשים שאני כותבת, ומאוד גאה בעצמי שלא נשברתי.

עידכונים מהימים האחרונים?

קיבלתי 96 במבחן בערבית, ואני ממש שמחה על זה.. זה טוב.

יום שישי משחק מול מרכזי מצויינות חיפה ובת ים, פעמיים מול בת ים ופעם אחת מול חיפה.

היה אמור להיות ביום שלישי משחק בנווה איתן, אבל עד איזה 20 דקות אחרי שהגענו לשם (שעה וחצי של נסיעה) אמרו לנו שהמשחק מבוטל בגלל שיש נזילה לתוך המגרש או משהו כזה.. זה ממש לא בסדר. כעסתי.

המשחק במקום ייערך כנראה ביום ראשון בעין חרוד שזה משהו כמו שעה נסיעה.. אוף, מעצבן.

מחר אני הולכת לשירה אחרי ביצפר, ליהיא תבוא לענבל ונכין אצל נימי עוגה לעידן (מזל טוב!), וייתכן שגם צ'מקה יבוא.

דברים שאני צריכה לעשות בשבוע הקרוב:

להישקל בבוקר

לעדכן את רשימת פבואר שתהיה יותר עדכנית ומדוייקת

להנות ממנו.

מחר יום האהבה, שיהיה רומנטי ונחמד לכולם

אז זהו, נכון?

ככה. ב2 דקות זה נגמר?

אני לא כועסת עלייך, אני עצובה.

זאת ההחלטה שלך.

בכלל, לא הייתי צריכה להעלות את העניין הזה.

או להתחיל את הקשר.

היה עדיף, אם אני הייתי נשארת אותה הדר בשבילך, ואת אותה אחת בשבילי?

אולי.

בכל מקרה, בהצלחה לך בדרכך החדשה,

תתגברי ותתבגרי.. וכל המילים שבטח חסרות משמעות בשבילך.. כל עוד הן ממני.

אל תגיבי, או תצרי קשר, או משהו..

גם אל תשלחי את הקטעים המדהימים שלך.

זה ידכא אותי עוד יותר.

לא שווה לשלוח משהו כדי להגיד שאת מצטערת, כי אין לך על מה.

לא שווה לשלוח משהו כדי להגיד ש.. דיי, כי הבנתי את זה.

3>.

כמה שכאב לי אתמול,

אולי יהיה בסדר מחר.

ואיך שאהבתי בו הכל..

עכשיו הוא נראה לי כזר.

את חכמה, יודעת?

לימדת אותי באמת כמעט את הכל.

ליווית אותי בתקופה שאחרי.

אבל.. כל הדברים האלה נראים כל כך פשוטים,

ואני פשוט לא מסוגלת.

כמה קל לאהוב אותך, להעריך ואפילו להעריץ..

כמה קשה להצליח לקבל את דברייך, או אפילו לנסות אותם בדרכך.

את הכי משהו בעולם.

אני צריכה לכתוב עלייך עוד פוסט.

התחושה שאני מרגישה עכשיו, היא ממש נוראית.

ארבעה... גאד, זה יותר מדיי.

אף אחד מהם, הוא לא מתאים לי.

והרביעי...?

לא, זה לא הגיוני שאני באמת..

לפעמים יש בי את התחושה שהכל באמת בסדר, ואני סתם עושה הצגות.

ישנם הרגעים בהם אין לי חיוך על הפנים - הרי מה זה בכלל חיוך?

שפתיים מעוקמות כלפי מעלה.

ישנם רגעים בהם אני מחייכת מבפנים, והפנים מחזיר חיוך.

אז אני באמת שמחה.

מראות מדהימים ראתה במסעה.

אפשר לומר שאת המראות היפים ביותר שיכלה לבקש, בין אם שמים מצויירים, נופים מרהיבים או סתם, דברים שנעמו לעיניה.

כשפילסה דרכה באחד מגרמי המדרגות, נגלה אליה המחזה המוזר ביותר שראתה.

הוא היה שקט, אך רועש.

מלהיב, אך מרגיע.

קסום, אך פשוט.

הפשטות שלו עשתה אותו למיוחד כל כך.

חושך, ללא שום ספק. חושך בצבע כחול.

כל העולם עצר לרגע כשהיסתכלה על החושך הכחול, עד שנעלם בבוא האור, בזריחה.

אינני יודעת אם אשוב לראות אותו,

אבל אזכור אותו.

חזרתי לעיצוב הכחול, בגלל שהקודם נמחק לי ואין לי כוח בנתיים לעשות עיצוב חדש.

רגע, יכול להיות שאני באמת ממש מחבבת?

אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה אוהבת, או אפילו דלוקה...

אבל כל פעם שאני רואה אותך, ואת הכתב המדהים שלך, ושומעת את השם שלך, או שרק מזכירים אותך..

אולי זאת אהבה לא רומנטית, אהבה כזאת של ידידות והערכה.

הלוואי.

אני לא מאמינה שאני באמת כזאת.

עריכה 8.2 22:44

אני קוראת את התגובות לפוסט ולא מאמינה איזה אנשים מגעילים יכולים להיות.

יכול להיות שאמחק תגובה או שתיים, למרות שזה משהו שאני בדרך כלל לא עושה..

נראה.