אני אוהב את יום שבת, למרות שיש בו משהו נורא מתנשא. נורא "יותר טוב מכולם".
זה מין יום כזה שכל אחד מרשה לעצמו להרגיש מלך. טוב, בסך הכל זו הייתה הכוונה, "כי שבת אלוהים מכל מלאכתו אשר עשה", כלומר - זה היום שלך להרגיש שאף אחד לא חייב לך כלום ושלמרות שבהינף יד אתה יכול לברוא ולהרוס עולמות, היום זה דווקא לא בראש שלך. זה סוג של ניוון, סוג של הדחקה, והאמת שזה סוג של הרס לי את היום. מי שמכיר אותי יודע שאני מתיימר להיות מהפכן, לעשות מהלכים, והשבת הזו פשוט הוציאה לי את הרוח מהמפרשים וגרמה לזה שהמהפכה היחידה שעשיתי זה מהבטן לגב על המיטה וחצי.
אני באמצע מהלכים רציניים עכשיו, הפגנות מכתבים פקסים עניינים - והיום לא עשיתי כלום בנידון. ללמוד בקושי גררתי את עצמי. כמו שאמרו לפניי בקונוטציות הרבה יותר גרועות - הזהו אדם? מטרה מול העיניים, כלים וחברים תומכים, וברגע אחד אתה הופך לגוש רופס שיושב על שרפרף מול הטלוויזיה כי הספות בצביעה? לאחד שקם מהמחשב ומתנתק מהפייסבוק כדי לעשות משהו, ומוצא את עצמו תוך פחות מ45 שניות מקליד שוב את שם המשתמש והססמה? לאן היגענו? לאן נגיע?
האמת? חרא פוסט. אין בו כלום, לא הייתי מצפה מעצמי לקרוא אותו שוב. אז נשאיר אותו קצר.
שלכם, ג'מיני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
