למרות שהוא נורא הרגיש מוצלח אחרי הגיבוש,
וכל מי שידע, על אף שהיו מעטים, פירגן נורא
הוא תמיד הרגיש שמשהו חסר. בחדר הלוחמים, במד"סים, בכל תהליך ההכשרה - הוא חשב על דברים אחרים. נכון, קוראים לזה "היחידה", הם הדבר הכי נחשב בצה"ל, והוא אחד החיילים המוצלחים בצוות. כבר מאימוני הכושר הקרבי הראשונים שלו בתחילת כיתה יא', כשרק התחילו להרעיל אותו ולתת לו מוטיבציה, ראו עליו שהוא מטכ"ליסט בדם. זה מה שכולם אמרו. תמיד כשהוא הצביע בכיתה החבר'ה אמרו למורה "תני לאדון סיירת לדבר!" וכולם צחקו, כי זה היה כינוי נורא מתאים והאמת שגם דיי מחמיא.
וגם הוא רצה את זה. אמר אולי ננטוש ל669 או שלדג, כבר נראה, אבל החבר'ה של מטכ"ל כל כך רצו אותו ודירבנו אותו שהוא נסגר על זה. את מה שקרה אחרי תהליך ההכשרה אסור לי לספר לכם, אבל שלא יהיה לכם ספק - הוא גיבור אמיתי. ביצע משימות חשאיות שהתפרסמו רק כעבור חודשים, וגם אז האשימו את האמריקאים. אל תגידו שאמרתי, אבל חלק מהכדורים שהפילו את גדולי הטרוריסטים של הזמן האחרון היו שלו. למרות כל זה גם בזחילות, גם במארבים, גם בשניות האחרונות עם הכוונת על המטרה, הוא שמע רעש של גלים ובועות.
הוא אפילו לא זוכר מתי הרעיון נכנס לו לראש, אבל זה הידרדר לאט לאט. בהתחלה הוא פשוט חשב על זה, סתם על איך זה לחכות במים במקום בסבך ביבשה, איך זה לחסל את רב החובל במקום את המבוקש הסורי. על איך במקום האפוד הרגיל אתה דואג גם לבלון החמצן, ומתישהו זה הפך משעשוע להרגל. כל מארב הוא דמיין דרך משקפת צלילה, כל פריצה לבית הוא דמיין כפשיטה על מטרה קרובה לחוף. הוא התחיל לקחת את זה ממש ברצינות, כתב בלוג פיקטיבי על חייו הסודיים בשייטת 13. המטכ"ליסט שלנו, "אדון סיירת", רצה להיות שייט ולא היה מה לעשות בנידון.
מפנטזיה לתסכול. החברה שלו, שכל כך תמכה בקטע הצבאי ואהבה את רעיון הירוקים, עזבה אותו. הגנב הארור היה מחיל הים, לא שייט, אבל זה ללא ספק היה מספיק קרוב. המטכ"ליסט שלנו עשה מה שמטכ"ליסטים יודעים לעשות הכי טוב, כמה שבועות הוא חשב על זה והחליט שזהו, שהוא יראה לעצמו לכולם שמטכ"ל יותר טובים מכל דבר שחיל הים הוציאו מחור התחת הלח והמלוח שלהם.
אחרי כמה שנים טובות בכלא הצבאי, ואחרי שהוא חזר לחברה שלו, שהבינה בסך הכל וגם דיי הדליק אותה הקטע הצבאי, הוא חזר לחיים אזרחיים שקטים יחסית. הפך להיות מאמן כושר קרבי בקבוצה קטנה ליד נתניה, עם חבר'ה לא מאוד חזקים אבל מאוד נחושים. המון אימונים בים, הוא השתדל מאוד, כי חול הים מאוד מחזק את שרירי התאומים, וביננו - שייט תמיד נשאר שייט.
==-=-============================-========
ימים קשים ומערערים. אני במסלול הנכון? אני עושה משהו לא בסדר? ניסוי וטעיה זה חשוב והכל, אבל יש דברים שעושים רק פעם אחת.
שלכם, ג'מיני, מקווה שנהניתם למרות שאני לא מבסוט 100%.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
