אלוהים היה סוג של גאון. אבל גם היטלר היה, ככה שזה לא בהכרח חיובי.
כוחו של היום הזה... של הנירוונה העגולה והנעימה הזו שנותנת המון כוח לעשות, אבל רק דברים שאתה אוהב לעשות. קשה כל כך ללמוד, אבל קל כל כך להתאמן. קשה לעשות מה שצריך אבל כל כך טובבב לנגן עם רוח-הקודש שנושאת את הצלילים הלאה לבית של השכנה, שלפעמים יוצאת ואומרת לי שאני מנגן יפה, או לפחות כותבת לי בפייסבוק שכן.
אחרי שדיברתי עם אנשים על האייפד, אגב, הבנתי שהעולם מתחיל לההרס. שאנשים קמים בבוקר, לוחצים על כפתור והקפה שלהם מוכן כשהם מגיעים. ההתמכרות האמיתית צריכה להיות לא הקפאין, אלא הרגע בו הקפה מקבל את הגוון הנכון כשמערבבים את החלב, השלוק הראשון שבטמפרטורה המתאימה שבא אחרי שני שלוקים שאתה מתחרט עליהם. תפסיקו לשמוע מוזיקה במחשב, תתחילו לנגן ולשיר.
יצאתי מפגר, האמת, כשאני כותב דברים כאלה בבלוג. עם מקלדת, על מסך דק ובלי שום עופרת או דיו. אני בטוח שיש לזה קסם משלו, אבל אני חושב שגם אני נכנעתי לקלות שבטכנולוגיה. להגיד שאני שלם עם זה? קצת קשה לי, אבל היי, מה שלא הורג מחשל.
אני חושב שהתחלתי לדבר שטויות. אבל גם המוח צריך שחרור מדיי פעם, ולמרות שהאהבה בזמן האחרון מקלה עליי מאוד, לא כל יום מרגיש כמו הרגע הזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
