Politically Honest.

חצי שעה מאוד מבולבלת בחיים, מודה.

איך זה שאני יכול לדבר עם כל בן אדם בעולם חוץ ממך? זה נראה לך תקין? 

אני יושב עם הורים, עם ערסים וונדליסטים, עם ילדים בכיתה ג'-ד' לשיחת עומק ולך אני לא יכול להגיד כלום חוץ מ"היי". איך, או למה, לעזאזל, זו לא נראית לך בעיה? עזבי את הסיבה שבגללה אני רוצה לדבר. כל העניין הזה הוא דפוק מהיסוד.

אם תגרמי לי לוותר יהיה לי ממש קשה לסלוח לך, ואני חושב שאני לא אסלח לעצמי כמה שנים קדימה. וכן, אני נסחף, אבל כשקו המחשבה נקטע על ידיי פיצוצים מטורפים של לב לא רגוע יש נטייה להיסחף קצת.

את לא רוצה לשמוע עכשיו על משוגעים שמאוהבים בך. מסכנה, את כל כך יפה וכל כך "בעייתית ריגשית" שאת בטח חווה את זה יותר מדיי. ואת גם מובכת בקלות, ככה שזה בכלל נורא. אז אני נורא מבין אותך, אבל עיוורון לנסיבות וחוסר סבלנות הם חלק מהסיפטומים.

כנראה שאני צריך זמן להירגע. אם איי פעם יהיה זמן מתאים לזה, הוא כנראה לא מחר. 

שלך.