אני במצבב איווםםםם
אני כל הזמן נזכרר
שיש לך עתידד, יש לך עתידד איתווווו
הוא בטח מאושררר אהוואא
סתם. כאילו לא סתם. אפילו קצת באמת.
כבר כמה ימים שאני מת לכתוב ופשוט לא מוצא ת'זמן. מתעסק בכסף ואחריות שלא אמורים להיות אצלי, גר במקום קפוא ובלתי ניתן לחימום, מקליד כמו עילג כי המקלדת והאצבעות שלי קרות מדיי. יש לי כל כך הרבה לכתוב וכל כך מעט אומץ לכתוב אותו. עשיתי (כלומר, עשו לי) וויתור מאוד כואב בחודש האחרון, וזה לא רק שאני רוצה חברה, ממש רציתי גם אהבה חזקה כזו שבאה טבעי, שלא צריך להמציא אותה ואז להבין שמעולם לא הייתה. לא לגור עם מישהי יפה ומצחיקה כמה חודשים, לגלות שיש מתח מיני ואז לחשוב שאני מאוהב. אבל הקסם הזה קורה פעם בכמה שנים, וכרגע אני בהמתנה, וזה לא עושה לי טוב. הלוואי שתתרגלי מהר ותביני את הקאץ'.
אני לא בקשר עם החברים שלי כמעט כי אני לא בן אדם של טלפון. מסתבר שאני בכלל לא בן אדם של לתקשר, שקשה לי מאוד לבקש עזרה ולתפוס עמדה במהירות. להגן על עצמי. בזה אני הכי גרוע. התרגלתי לקבל על עצמי את מה שזורקים עליי.
אתמול או שלשום דיברנו פה בקומונה על זה שרוב החבר'ה פה טוענים שהם אוהבים את החברים בקומונה יותר מאת החברים שבחוץ, ושאנחנו בעצם החברים הכי טובים אחד של השני כי אנחנו חיים ביחד. איך זה, לעזאזל, שהם אמורים להיות החברים הכי טובים שלי ולא נותנים לי להיות חצי ממה שאני? לחיות כמו שאני רוצה? לאהוב כמו שאני רוצה?
הלאהוב אולי לא קשור, סתם נשמע לי טוב באוזן.
קר מדיי. יש הרבה ממש לכתוב אבל קר מדיי באצבעות להמשיך.
אני חושב שאיבדתי בסביבות ה1,500 שקל. שזה גם חשוב.
מחכה שתבואי להציל אותי, כרגיל.
וכן, זה ממשיך להיות פאתטי, ולא, אני לא יודע מה לעשות עם זה.
ד"ש בבית. וסליחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
