אני באטרף.
פחד.
היסטריה שקטה. יש לזה מילה... נו, משהו בין פרנויה לפאניקה. כמו נרקומן בקריז שסגור בכלוב קלטסרופובי לגמרי ויכול רק לצרוך ולהילחם בברזל.
אחרי שסוף השבוע הזה נתן לי כל כך הרבה אני מפחד לאבד. אני מפחד שזה היה חד פעמי. התמכרתי לתחושה הזו של כוח, סקס ורוקנ'רול. Shamelss. זאת טלוויזיה במיטבה. כדאי.
ככה זה כשאתה מבין שהבחורה שהיה לך הכי כיף להיות איתה הזדיינה עם מישהו אחר יום לפני. ואחרי זה פתאום לא כזה מפתיע שהיד שלך הייתה לה מתחת לבגדים הרבה יותר מהר משציפית.
ופתאום כל ההרגשה הטובה של הגשמת הפנטזיות הופכת ברגע אחד למרוץ נגד הזמן להיות יותר יפה, יותר חזק ויותר טוב מהבחור של אתמול. כי אני חייב לשמור על פור. אני צריך שהיא תחזור ממנו אליי, לא להפך. אני צריך להיות האלטרנטיבה השפויה. יחי האירוניה.
באמא שלי כמו נרקומן בקריז. כבר כמה שבועות אני מרגיש שהתמכרתי לקפאין, כשאני חוזר הביתה אני שותה כוס קפה שחור חזק ממש כל לילה כדי לשרוד אותו. התגובה שלי לקפאין חזקה ממש... זה לא רק מפקס. זה משמח. זה מעצים את התחושות. זה מגביר את היכולות... זה נותן ביטחון.
מישהי לאהוב ומשהו לצפות לו.
מישהי שתבין.
אשכרה נרקומן בקריז. מה נהיה ממני? ועל מה? קצת אוכל סרטים על קנאה וסקס ואני כבר מרגיש שאם לא יהיו לי ריבועים בסוף החודש אני אצנח לשפל המדרגה? שאם אני אחזור סופ"ש הבא והיא תגיד לי שהיא מעדיפה שההוא יזיין אותה בשיחים במסיבות מאשר להזדיין איתי בכל מקום שהיא רק תרצה? לפחות כשאני חוזר..
אשכרה נרקומן.
מה נהיה ממני?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
