למרות שגם ככה נראה כאילו אין קוראים בזמן האחרון. אולי זה בגלל התזמונים הדפוקים, אולי זה בגלל התדירות הנמוכה, אולי אני פשוט כותב גרוע ולאף אחד אין אומץ להגיד לי.
רציתי לכתוב שיר מגניב ופנאני אבל אני עצבני בטירוף על התנהגות קטנה של אנשים קטנים. זה מחרפן אותי כל פעם מחדש. אנשים שפועלים ממניעים של "אני החלטתי, ואף אחד בדרג יותר נמוך ממני לא ישנה את זה", אנשים שאמורים להיות בוגרים ופועלים מאטימות ואגו דוחה. אני מפספס ביומיים האלה חוויה רצינית, אדירה ומצחיקה, בגלל ההתנהגות הזו, של מישהי שאמורה להיות אחראית עליי ולעזור לי לקבל את מה שמגיע לי.
עוגיות וקפה מתוק
אני כבר לא יכול לשתוק
נתקע לי בגרון
שולחן ארוך במסדרון
ראש קטן מתכווץ ונמחץ
ראש גדול מתפרק לחצץ
לשבור עם ראש פטיש
אני המלך ואתה האיש
הרגשות האלימים
שוב מציפים את כל הגוף
לשבור לקרוע לשסע
לרסק את הפרצוף
כי העולם הזה
קטן מדיי עליי אליי
לפעור בו את החור
שיסדר את כל חיי
במקום לבנות פעילות אדירה לט'ניקים שלי אני עסוק בלהתעצבן... אחלה גרעין עודד. תודה מאיה. ואולי זה לא המקום ולא הזמן, וכנראה שאם זה לא היה ציבורי הייתי משתמש במילים מאוד בוטות וקשות כלפייך, אבל אני באמת מאוכזב ממך וחושב שאת מתנהגת בצורה קטנה. ואת כנראה לא תקראי את זה, אבל ההרגשה לכתוב את זה מקלה עליי, ואני מקווה מאוד שמחר אני אצליח לגרום לך להבין את הטעות שלך ושיצאת חתיכת מטומטמת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
