Politically Honest.

היא הכי יפה בבוקר. כשהיא מציצה מבין העפעפיים, מחייכת חיוך נבוך ותוקעת את הראש בכרית כשהיא רואה שאני מסתכל עליה. היא התשובה כמעט לכל השאלות שאני שואל את עצמי, ובוודאי תשמחו לדעת שהתשובה כמעט תמיד חיובית.

היא עושה אותי עצוב, בצורה מסוימת. קשה לי מאוד בלעדיה, וכל רגע שאני איתה מרגיש כמו פרידה ארוכה. אם אני אראה אותה שוב בעוד שבוע, חודש או 7 שנים, זה לא משנה, אחרי יומיים מתגברים ומצליחים להתנתק מהגעגוע קורע הלב ושולחים אותו עמוק יותר פנימה, שיסתתר בין הקרביים לחזה. 

חבל שהיא לא ישנה עם שמלה. אז בוודאי היא הייתה הכי יפה. אבל גם מה שהיא לובשת עכשיו ממש בסדר מבחינתי. וגם היא אוהבת את זה, אז אין שום סיבה להפסיק.

פעם ראשונה.

דר.