טוב, כתיבה אוטומטית כמו בימים הטובים. הידיים לא יורדות מהמקלדת והעיניים לא זזות מהמסך, אולי חוץ מלמצוא איזו אות בעייתית. פשוט לכתוב ולספר על מה שעובר, כי אולי זה באמת יעבור ולא יתקע בגרון כמו כדור באולינג שמתחזה לאקמול.
הראש כואב, העיניים מאיימות להיסגר, ככה זה אחרי בכי ארוך ולא ממצה. אני לא רוצה לחזור לשם, קשה שם, מתסכל. זה רחוק מענבל, זה בתוך כל הלחץ. אני מפחד, כרגיל, להתמודד עם השגיאות שאני ועוד כמה אנשים דיי קריטיים עשו בזמן האחרון. לא יוצאים לטיול, לא מדריכים בטיול, הכל בגלל הקטנת הראש שלי וחוסר תפקוד של הממונים עליי.
יצאתי מהרצף. מקווה שאלמד להתמודד עם זה ואשתפר לפעם הבאה.
דר.
נ.ב. - אני ממש רוצה שפסיכולוג מקצועי יסתכל על כל השירים שלי, אני באמת מרגיש שהוא יוכל לעזור לי למצוא את הדרך הכי טובה להתמודד עם כל החרא הזה. בשבוע האחרון הייתי באמת ברצף של אושר. בזכותה, ובזכות החברים שלי, ובזכות הגישה שלי. ובכל זאת אני לא מצליח לעמוד מול שביזות יום א' הידועה לשמצה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
