אתה כמו החברה הזרמנית שמעולם לא הייתה לי. לפעמים מחפש אותי יותר משאני מחפש אותך, תמיד מבין אותי ומקבל אותי לא משנה מה המניעים שלי מלבד קירבה פרופר. תמיד נותן לי את מה שאני צריך, ולא את מה שאני רוצה, ומחזיר אותי לאיזון הטבעי אך המרגיז של דיכאון אפאתי בשלווה חלקית. אני חושב שלא מעריכים אותך מספיק. "חסר משמעות" זה ברמת המעליב.. מגיע לך יותר. אתה רב משמעות - בתקופות מסוימות - יותר משכל חברה יכולה להיות. אלא אם כן היא סבבה עם לזיין בלי להרגיש, כי זה העניין פה בעצם.
עשרה לחמש בבוקר. כל מה שבא לי זה חום, ופורקן מכל הבולשיט שמאכילים אותי מכל הכיוונים. חלאס עם הדיבורים, יאללה למעשים. גם אם המוח והלב כבים, הגוף לא שותק. והקול שלו מקבל יותר ויותר חשיבות כששני האחרים עומדים מהצד, ומרימים כתפיים בהצהרה על הימנעותם.
קוראים לי חופש
קוראים לה פחד
20 שנה אנחנו ישנים ביחד
קמים בבוקר
עושים מקלחת
היא עם מעיל ולי
רואים את כל התחת
קורא לה חופש
היא לא עונה לי
קורא לה פחד
היא מרביצה לי
לא מתגעגע לא אוהב לא מתחבר
תהיי איתי או עם מישהו אחר
כל דבר מפחיד אותי כשהשעות בורחות
כמה עוד אפשר לעוף
ולא לנחות
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
