(על הפנים בקטע קיצוני. עוד שנייה מתחילים שלב חדש ואני מת מפחד.)
עולם קטן בתוך חזה
מיקרוקוסמוס שכזה
שלוחץ ומתכנס אל תוך עצמו
עד 3 תספיק לספור
יהפוך לחור שחור
מתכנס אל תוך עצמו
קורע אותי מהמולדת
הו מציאות יפהפיה
לוקח אוויר, משלים עם עובדה
אני מאבד אחיזה
אני מאבד אחיזה
פסיכולוגים פסיכיאטרים
ויודעי דבר
לא עוזרים לסחוב את מה
שיושב לי כבר
לפחות 5 שנים, שלא לומר 20
נורא כמה מהר אנחנו מתבגרים
מאבד אחיזה
מאבד אחיזה
גם כשהנתיב סלול,
וגם כשהוא בטוח
וגם כשהנראה
מסתתר בלא-ידוע
לא מצליח לפקוח, גלגלי העיניים
מסובבים אל תוך הראש
רואים לי דרך הגרון, את החזה, ואת הלב
את הריאות המתכווצות
ולפעמים אני צריך כאפה לפרצוף
ולפעמים אני צריך חבר מספיק חצוף
שיגיד לי ת'אמת גם אם היא פוגעת
שיוריד אותי מפסגת תירוץ הנשמה המשוגעת
ומה עושה בחור יוצר בעולם אכזר
כשאפילו הוא כבר לא בטוח שהוא רוצה
לשמוע את עצמו שר