כולם דבוקים לטלוויזיה, ממשיכים בחיים אותם הותרנו מאחור לפני כשבוע.
שלום, אני דר החדש. אני עלאק קיבוצניק, גר בחור-תחת, ואחראי לעצמי לגמרי. אני לא חי עם משפחה, טוב, לפחות לא עם המשפחה שאתם רגילים לחשוב עליה. אני גר במשפחה של 11 חברים, ערבים זה לזה, שווים בזכויותיהם ובתפקידיהם (כל אחד ומה שהוא בחר לעצמו, מתוך אהבה והזדהות עם התפקיד). מוסק זיתים מורשה החל מיום שלישי.
אני אוכל את רוב הארוחות בחדר האוכל, למרות שבימי עבודה זה לא יצליח לי. אני עושה ספורט כשאני מצליח לשלב את זה עם הארוחות, שזה לא קורה הרבה - ולכן צריך לבדוק איך אני יכול ליצור שילוב כזה. מחר לדוגמא יום חופשי אז כנראה שאצליח. ונקווה שהמסיק בכל מקרה יקרע לי את הצורה ככה שלא תהיה לי ברירה והשרירים ייבנו ויתחזקו.
לצערי הגדול דר החדש לא כותב הרבה. בעיקר בגלל שאין לו זמן. האינטרנט הוא פרוצדורה, לפחות בינתיים. וחיי החברה האינטנסיביים, בשילוב עם המחסור בשקט ולבד (שהוא ללא ספק המחסור הכי ממלא שהיה לי) גם הם גוזלים ממני זמן כתיבה יקר. כשיהיה אינטרנט כל הזמן ואוכל פשוט לשבת ולכתוב בלי לבקש מחבר שיפעיל את האינטרנט מהפלאפון שלו יהיה לי הרבה יותר קל, ומי יודע, אולי נעשה בלוג תוכן של הגרעין כולו.
חבר'ה, עידן חדש בפתח. תהנו מהתא המשפחתי ככל שתוכלו - ואז שימו אותו בצד ולכו לחיות עם החברים שלכם. בשיתוף, ביצירה, הילחמו בניוון שמציעה הטלוויזיה והחברה התעשייתית שלנו שתמיד מחפשת לעשות את הרווח - וכבר שכחה מזמן מהאושר של האינדבידואל.
7 שקל לחצי בירה. 5 שקל לשוט עראק.
ואני אפילו לא מאמין באלכוהול, אבל אם המחירים האלה אפשריים - אפשר לנצח הרבה דברים אחרים בתרבות החולה שלנו.
יצא מבולגן, אבל לפחות כתבתי אחרי שלא כתבתי הרבה זמן. אתמול ניגנו בטירוף. היום סיימנו לכתוב ולהלחין שיר חדש.
גרעין הלהקה מתחיל עוד שבוע, שייגמר בבית ההורים בציפייה לשבוע נוסף אחריו. אוהב אתכם, קוראים. מאחל לכם את כל הטוב שאני מקבל פה בפיסת גן העדן שבקיבוץ אורטל שבצפון.
דר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
