לנופי הכינרת המרהיבים נראה שזו עבודה רגועה יחסית. הרבה הפסקות קפה עם הדרוזים שעובדים איתנו.
מיד אתה נכנס לאווירת העבודה - השמן נספג בכל כולך, ריחם המר של הזיתים הטריים ומיצם (שאינו דומה במאום לשמן זית) נדבק בנחיריך והמרפא היחיד הוא הקפה השחור המוצע בהפסקות אחת לשעה בערך.
הם נחמדים, הדרוזים. יודעים את העבודה, מחוברים לארץ, רובם יוצאי צבא. אבנר, המנהל ה"Big-Shot", מחלק לשני האחראים דרגות צבאיות בהומור האופייני שלו. נדיה, המבוגרת מביניהם, כמעט אימהית אלינו וזה מאוד מחמם את הלב.
ניתן להניח שטעמו של שמן הזית מגיע מכמויות הזיעה הדרוזית-יהודית שהעמלים עליו משאירים על ערימות הזיתים האינסופיות. עבודה קשה של שני עמים למען מטרה משותפת ללא ספק מעניקה ערך מוסף לזהב הנוזלי הזה, אחד הנוזלים היקרים בישראל ובעולם.
תמה התקופה במפעל לבינתיים. כשאבנר פסק בפנינו שלא נוכל להחליף עם חברינו עבודה מדיי פעם כדי להקל על הסבל של תעשיית הפלסטיק, הוא אמר "פשוט תגידו תודה שאתם Lucky" שנבחרתם להגיע לפה"
מה שכן, למדתי לקחים עצומים לחיים מהמפעל: שבסוף מתרגלים להכל, שהמצב אף פעם לא אבוד, ושאפשר לפתח כישורים כשאתה באמת נדרש לכך. והגדול ביותר, שכנראה ישאר בראש שלי לנצח - עבודה קשה מאפשרת לך לאהוב חזק הרבה יותר. אין יאוש בעולם.
דר.
==========
אם מסתכלים מכאן נראה שהכינרת לא נגמרת
הכלים כבר כבדים בידיים, שוב נחליף אותן לבינתיים
הזיעה וגם השמן נספגים הם בבגדים,
והחיוך בקושי שיורד, כל הזמן עובדים, כל הזמן עובדים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
