אני ללא ספק לא כותב מספיק בתקופה המטורפת הזו.
קשה מאוד לסכם כזה דבר. פאקינג התגשמות חלום. לסיים כל יום עם חיוך על הפנים, עם לב עמוס דברים טובים. כמה אהבה, כמה שקט, כמה מוזיקה, כמה חשיבה. על שני דברים עומד האדם - ראש חושב ולב דופק. ושני אלה מקבלים מענה לא מבוטל בכלל בתקופה הזו.
אין מילים, מאושר. ושומר על מצבי כPollitcly honest. חי את האמת שלי כל עוד היא לא פוגעת באחרים. או לפחות עם כמה שפחות פגיעה. צריך לכתוב יותר, אין ספק שזה החור הרציני ביותר.
מצטער שאין לי מה לפרט, כנראה שהניקוז של הראש נסתם מרוב מחשבות עצומות שהתרוצצו בו בשבועיים האחרונים. שני לילות בבית! שזה לא טוב לי באמת, אבל נו, נסתדר. האהבה קיבלה פנים חדשות בשבועיים האלה, ופתאום היא נראית אוניברסאלית יותר, יומיומית יותר, אוחזת יותר. ואולי זו רק בגלל הסביבה.
פוסט גרוע שלא מסביר כלום. נו, נקווה שיגיע היום שאצליח להביא את עצמי לכתוב כמו שצריך תוך כדי השל"ת. תקראו את הסיפור למטה, הוא נחמד.
שלכם, דר.
FREELOVE
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
