עוד יום מדהים של צירופי מקרים, שגורם לי להאמין בלב שלם בקארמה, גורל ודיבור עם העולם. לפעמים פשוט צריך לזרום.
אל תקראו, זה באמת רק בשבילי. אם כבר, אולי כדאי לכם לדלג לסוף, אחרי קו ההפרדה השני, איפה שהסיפור הזה באמת נהיה הזוי.
====
היום הזה מתחיל ביום שלפניו - כל המחלקה שלי מהצבא הגיע לחגוג אצלי בבריכה, עם כמויות של אלכוהול ובשר והמון מצב-רוח טוב ואווירה משוגעת. ההפתעות לא הפסיקו להגיע, במשך שעות ארוכות כולם היו בשמיים, אפילו הסגל (כל המפקדים, הסמל לשעבר - ואפילו המ"מ!) באו להגיד שלום וראו אותנו במיטב מחלצותינו האזרחיות לקראת טבילה שיכורה בבריכה. לילה הזוי לגמרי, אין ספק, אבל חוויה חיובית. כן, הרגשתי קצת ניתוק, וברחתי לפעמים למחשב לדבר קצת עם אקסיות ולקרוא קצת קטעים של עצמי כדי להבין מה עובר עליי, אבל חוץ מזה הכל היה בסדר גמור. בתחילת הערב אחד החבר'ה זרק לי משהו על מסיבת טבע ביום המחרת בגלבוע, ושאל אם אני רוצה להצטרף - ובטח שרציתי, אבל הוא אמר שהם יוצאים מוקדם ואני חששתי שלא נספיק לקפל את המסיבה.
אני מרגיש שהפוסט הזה יהיה חופר, אז בקיצור - כשהוא מעיר אותי ושואל אותי אם אני רוצה להצטרף השעה היא נורמאלית לגמרי, ואחרי בדיקה זריזה - החברים שלי כבר התחילו במלאכת קיפול מדוקדקת ואינטנסיבית והייתי יכול להשאיר את הבית בבטחה בידיהם בידיעה שהוא יחזור לעצמו. עולה על האוטו ושאריות האלכוהול, חוסר השינה והזכרונות מהערב הופכים אותי לרוחניק המחוייך שאני כל כך אוהב להיות. ימים כאלה תמיד מסתדרים כמו שצריך. אנחנו מפספסים את היציאה מכביש 6 ומגיעים לקיבוץ ניר-דוד מאוחר מאוד. הקיבוץ סגור, בלתי אפשרי כמעט להיכנס לטבול בנחל, אז אנחנו מפעילים קצת פרוטקציות מחבר'ה שאנחנו מכירים ורק אז השומר מועיל בטובו לפתוח לנו את השער. מתפננים בנחל, מדברים שם עם אחד הזקנים הכי מגניבים שיצא לי לפגוש בזמן האחרון (יודע המון שפות, והיה לוחם בן-גרעין בנח"ל המוצנח, מה שהפך במהלך הזמן לגדוד 50!) שוכחים שם את התיק וממשיכים בנסיעה למעין הבא. אל המעין הזה אנחנו מגיעים בדרך לא דרך כשאנחנו זוחלים מתחת לאיזו פרצה בגדר בקיבוץ, כי החבר שהכיר את הדרך אמר שהקיבוץ סגור לגמרי ולא נותנים לאף אחד להיכנס. בסוף הטיול הזה יסתבר לנו שמדובר רק בתקופות של שבתות וחגים, ותכלס הזחילה הייתה מיותרת. במעין הזה אנחנו קופצים מעץ של 3 מ' ישר לתוך המים אחרי טיפוס שבמהלך רובו שקשקו לי הביצים, חבלי טרזן ומקפצות ובקיצור מעין עמוס אנשים (ונשים יפהפיות, למען האמת) ומאובזר אחושילינג.
אחר כך גילינו שהתיק חסר, חזרנו להביא אותו והוא שכב לו שם ללא פגע.
כל הדבר הזה גרם לנו לאחר למסיבה (שבינתיים הפכה ממסיבת טבע בגלבוע למסיבת רגאיי בעמק המעיינות) בשעתיים בערך, מה שהתברר כמזל גדול - היינו היחידים שהגיעו. במשך שעה וחצי רקדנו שם לבד, התקרחנו עם עצמנו ועם אולי שלושה אנשים נוספים עד שהכמות המאסיבית התחילה להגיע. משום מה כל הבחורות היפות שם הגיעו עם חבר, או עם פוזה, אז לפחות רקדתי עם אתיופיות שאולי לא היו כאלה יפות (לא בקטע גזעני, יש אתיופיות מהממות) אבל היה כיף ומצחיק איתן. חתכנו כי המוזיקה הייתה גרועה והספקנו לארוחת החג.
================
הסיפור הבאמת מרגש של הפוסט הזה מתרחש לפני שבועיים. בחורה אחת עושה לי לייק , אני כותב לה קטע תגובה מרגש בפייסבוק ובבלוג ומאז נעלמות עקבותיה. טוב נו, עוד חלק בחיים האלה שבהם הראש שלי עובד הרבה יותר טוב ומהר מהמציאות המתגלגלת. שבועיים אחר כך - היום - אותה הבחורה שולחת לי סמיילי!
עכשיו, סמיילי זה הרבה יותר גרוע מלייק. בעיקר כי זה מאוד מוזר ולא שגרתי לשלוח סמיילי לבן אדם שלא דיברת איתו בחיים שלך. מתחילים לדבר, ומסתבר שהיה לה וירוס ששולח סמיילים לכל החברים שלה בפייסבוק. קטע גדול, לא? זה בטח ההאקר הכי נחמד בעולם! רק רוצה להפיץ קצת אהבת חינם ושלום עולמי ולקשר בין אנשים שלא דיברו כבר הרבה זמן! בכל מקרה, אני בטוח לגמרי שזה קשור איכשהו למה שקרה לפני שבועיים, אז אני מושך את השיחה קצת מעבר ל"אופס זה היה וירוס".. ואז גם הצלחתי להשחיל את הווידוי שלי לגבי הקטע שכתבתי בגללה. היא קוראת, צוחקת ומביאה את התגובה המוזרה והמקסימה יחדיו,
"חחחחחחחחחחחחחח מה זה?
תתחתן איתי."
בכל מקרה, דיברנו עוד קצת ואני סיימתי את השיחה בהצעה פתוחה לדייט.. אני חושב שהיא תסכים. יהיה כיף. תודה רבה לקב"ה על התזמון של הוירוס הכי הזוי בעולם, על זה שכתבתי את הקטע הזה ופירסמתי אותו בפייסבוק, ועל זה שהיא לא קראה אותו עד היום, ועל זה שהשיחה זרמה והכל הסתדר בסוף.
דר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
