חזרתי הביתה מהנסיעה המסחררת עם הבלונדה מרשפון עמוס באנרגיות מטורפות. השעה הייתה כבר מאוחרת, אז חתכתי לישון מחובק עם הפוך ועם עצמי. אני צריך לנוח, הרי במוצ"ש כבר קבעתי עם הדוגמנית מהכושר-קרבי שפגשתי בפאב ממש שבועיים לפני כן. הבנות שהתחלתי איתן אחר כך, לעומת זאת, לא כל כך הביעו סימני רצינות. מה אכפת לי, הן גם ככה היו האופציה הפחות טובה מכל הסיפור הזה, ולא הייתה שם אחת שנראיתה טוב באמת (למרות שהצחוק שלהן היה משגע, אבל היי, לא בוכים על קוקטייל שנשפך).
קמתי מוקדם בבוקר ביום שישי בבית, וקלטתי שאין לי מה לעשות. זה מאוד נדיר שחייל קרבי בהכשרה חווה את שישי בבוקר מהמיטה שלו, חופשי לגמרי לעשות כרצונו, ולא זורק כמה מיטות צרפתיות ומזרונים עבשים בערימה בתוך מחסן של איזה בסיס ומחכה לאוטובוס שיושיע אותו. כל החברים שלי וודאי עשו משהו כזה, ואני עם המכונית בחנייה, בבית, משועמם. כהרגלי, פניתי לרשת החברתית כדי לחפש מוצא. פתאום קפץ לעיניי חיוך משגע ושחום, שהזכיר לי שיחה מסוף השבוע שעבר. היא הייתה איתי בכיתה, איי שם בתיכון שנגמר לפני בערך שנתיים. לפני שבועיים יצא לנו להיפגש בטעות במסיבה, ואחר כך שלחתי לה הודעה שהיה מאוד כיף לראות אותה ואני מקווה שנתראה בשמחות. היא, מצידה, ענתה לי את התשובה שלולא הייתי כל כך עירני לכל רמז של תשומת לב נשית וודאי הייתה חסרת משמעות לגמרי. "אפשר גם לא בשמחות[:"
אז אם אפשר גם לא בשמחות, חשבתי, למה לא עכשיו? היי, מה הולך? כלום, משעמם. לשנינו. תקועה בבית ואין לך מה לעשות? יאללה, בואי לים! מארגן בזריזות צידנית עם מיטב פירות העונה, בקבוק בירה אחד, בקבוק של משקה תעשייתי קר אחד בשבילי. מגבת, נייר טואלט (אני לעולם לא יוצא מהבית בלי נייר טואלט!), משקפי שמש בשביל הפוזה, קרם הגנה ויצאנו לדרך! אוסף בחורה יפהפיה שלא דיברתי איתה כמעט שנה מהבית שלה בישוב הקרוב, איזה חלום.. מדברים, השיחה טובה, קצת פקקים ואנחנו לא שמים לב בכלל, צוחקים כל הדרך. אנחנו מגיעים לחוף, ואני לא נכנס לחניה. יש לי טריקים משלי, אני אומר לה, וחונה בצרכנייה של בית-ינאי, פנינת הנדל"ן של עמק חפר. ממש על צוקי החוף. אל תדאגי, אני מכיר את הדרך, אני אומר לה ומקווה שאני צודק. בטיול שלנו שבו ניסיתי למצוא את הירידה התלולה אל הים, ראיתי את בית חלומותיי. הבית עצמו לא מפואר, אבל הדשא גדול, הגינה מטופחת, והנוף לים - אלוהי. אני מספר לה איך כשאני אגדל זה יהיה הבית שלי, עם הילדים והכל ואיך שהם יהנו פה ויגדלו פה כמו שצריך. שואל אותה אם היא רוצה לבוא לגור איתי פה, שולח רמז רומנטי ראשון. היא צוחקת, מחייכת את החיוך הענק והמקסים שלה, ואומרת שהיא הייתה מתה לבוא.
אנחנו מגיעים לשביל שיורד מהצוק ונשימתה נעתקת. אני מנסה להתאפק ולא מצליח שלא לצחוק מעיניה הפעורות ופיה הפתוח, היא שואלת אם אני משוגע, אני עונה לה שהיא צריכה להשתחרר. וגם שלא תבוא בפעם הבאה לים עם חצאית ובלי בגד ים, זה לא איזו מסעדה ברוטשילד, זה הטבע הכי פתוח והכי פראי שיש פה באזור. אנחנו יורדים את הירידה בקושי, כשאני עם גיטרה, צידנית ובחורה יפה ופחדנית בידיים. נוחתים על החוף, וכמו משמיים - פינת חמד עם רשת צל, ריקה מאדם, ממש לידנו. קצת מלוכלך, אבל ללא ספק נראה שנפלה עלינו משמים. יאללה, בואי ננקה, אני אומר לה ומתחיל לרכז את הזבל בכמה שיותר שקיות שנמצאות שם בערימה. היא באה לעזור לי וביחד אנחנו משפרים את מצבו של המקום עד שהוא נראה סביר. ילדים חארות, זורקים את הבקבוקים והעטיפות שלהם בכל מקום, זה החוף של כולם פה ואפילו הציליה הזו בטח לא שלהם!
יושבים שם בצל ומדברים, איזה כיף! אני, כבר אחרי טבילה במים - בבוקסר לא צמוד ועם שרירי בטן חשופים לראווה, והיא עדיין עם החצאית שלה והחולצה הלבנה שמדגישה את צבע העור הכהה והכל כך יפה שלה. אני שם את הראש שלי על הירכיים שלה ואנחנו מספרים סיפורים אחד לשנייה. על הצבא, על מה שהיה לפניו, על מה שיהיה אחריו. על זה שהיא רוצה לעבוד בקיבוץ בצפון, על זה שאני כבר עשיתי את זה. האווירה טובה, אני יושב ומתקרב אליה ככל שאפשר מבלי להיות לא מנומס. אין תגובה חד משמעית. לימדתי אותה לאכול ליצ'י, הקסמתי אותה בסיפורים על רמת הגולן ועל החיים שהיו לי עד עכשיו, הוצאתי אותה מהמרמור על הצבא - והיא פשוט לא מפנה את הראש כשאני יושב אליה מספיק קרוב לנשיקה. מגיעים לשלב בשיחה שבו היא אומרת, בעצמה ומרוצה החופשי, שהיא עכשיו בקטע של להנות קצת אחרי הרבה מערכות יחסים כושלות וארוכות. אני אומר שגם אני. עדיין לא נשיקה.
כל האחה"צ הזה נגמר בצורה דיי מבאסת. שמחתי מאוד על הישיבה איתה, היה באמת נחמד ומצחיק, אבל לעזאזל, היה יכול להיגמר הרבה יותר טוב! בשבילי בטוח, ולדעתי גם בשבילה. אבל היי, מי אני שאחליט מתי סקס עם בחור נאה, אינטיליגנט וצנוע יכול לשפר את מצב רוחה של בחורה רווקה בתקופה של כיף. מסיבה מאוד נשגבת מבינתי, התשובה היא לא "תמיד".
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
