צעד אמיץ, צריך להודות. כשאתה מסתובב עם חלון פתוח אל תוך הנשמה שלך, ומרשה לכל אחד להציץ, הדבר שאתה הכי לא מצפה לו הוא שיום אחד מישהי פשוט תקפוץ פנימה. תופיע מולך, קרוב כל כך, תסתכל לך ישר בעיניים - ותחייך. זה חלון, גברת. לא נכנסים אליו ולא יוצאים ממנו. את לא יכולה לעשות את זה, את פשוט לא יכולה. והינה היא עומדת, בשיא החוצפה, ממשיכה להתקיים כאילו לא אמרת דבר. אז אתה לוקח אותה לים.
כל מחשבה עכשיו קריטית. כל דבר שיעבור לך בראש יכול להרוס את זה, או להפוך את זה לדבר הכי טוב שקרה לך בחיים. עצם זה שאתה חושב על זה - כבר מוריד ממך. תהיה אמיתי, יהיה בסדר. יהיה אחלה.
===
יקום יקר ואהוב שלי, קוסמוס אינסופי ויפהפה, אתה החבר הכי טוב שאדם יכול לבקש לעצמו. תודה על כל רגע, אוהב אותך באמת מכל הלב.
בפעם הראשונה כבר הרבה זמן אני לא יכול לכתוב פה הכל - בעיקר כי יש דברים שאני צריך להגיד פנים אל פנים לפניי. אבל אני שמח לעדכן שסחבק הולך לישון כשהידיים החזקות והקרות שלפעמים מחזיקות את איבריו באחיזת ריקנות מוחצת וכואבת, עכשיו מלטפות את המוח והחזה מבפנים, משאירות הרגשה שאין שנייה לה. ההרגשה של כמעט, ממש כמעט, אבל עוד לא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
