סלח לי גם על הנוסח הנוצרי, אבל מעלתי בדרכים אותם לימדת אותי ב20 השנים האחרונות ובמהלך היום המאוד קצר הזה הצלחתי לסרב למה שהיקום הציע לי בערך חמש או שש פעמים. ההגעה לרכבת מוקדם מדיי וחוסר ניצול הזמן שם, מבטים וחיוכים שלא נגמרים עם בלונדינית חמודה ברכבת שהתעצלתי ללכת ולדבר איתה רק בגלל שהיה קצת צפוף וקצת לא מתאים, הבחורה היפהפיה מהשכבה שלי שנוסעת ממש ליד הבית שלי מתחנת הרכבת אבל לא אמרתי לה מילה כי כבר נסגרתי שאני לוקח מונית (אגב, טרמפ של 7 דקות שעולה 45 ש"ח זו בדיחה) ועוד כמה דברים שאני בטח כבר שכחתי.
אני יודע שאתה מאוכזב ממני. שעל כל חיוך אני צריך להשיב במילה, ועל כל הזדמנות לחדש קשר אני צריך לקפוץ. אני יודע שאני צריך לפזר מילים טובות, ולא ללכלך כמו שעשיתי שם בתחנה כששרפתי את הזמן. אני חושב שהטוב הזה שאתה מרעיף עליי בזמן האחרון קצת מערפל אותי, והינה אני מקווה לעמוד על טעותי ולתקן. חופש עצום מתקרב אליי בזמן הקרוב, והוא יהיה המבחן. סגרנו?
הולכת להיות תקופת כתיבה מאסיבית, כי היציאות שלי בזמן הקרוב מטורפות לגמרי. סיימתי השבוע 4 ימים של מלחמה, בלי לישון, אכילה חפוזה, קסדה ו-ווסט לוחם על הגוף 24 שעות ביממה והרבה פיצוצים מסביב. הגב שבור, הגוף שחוק, העור מתקלף, הידיים פצועות, אבל את תאלצי לסלוח לי על זה. אני גם בטוח שתצליחי.
דר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
