Politically Honest.

אני מרגיש משהו מאוד שונה בזמן האחרון. המון אנרגיות שנותבו לליריקה פואטית מנותבות למקומות אחרים, משאירים אותי על הקרקע כשחלומות יפהפיים ונהדרים נמצאים בהישג יד. אני מוותר על הזדמנויות שפעם היו לי יקרות מפז, והיום - אני מרגיש שלם גם בלעדיהן. קללת הג'מיני וודאי לא תיתן לי להחזיק בהרגשה הזו לנצח, אך התהפוכה לא נראית באופק. לא אתחרט על התקופה הזו, שעלולה גם להימשך לנצח.

מכתב קטן לעצמי להנציח רגע של וויתור על אהבה חופשית. באופן זמני ותיאורתי לגמרי, אבל כשצריך לבחור בין הכמות לאיכות, בין העיקר לתפל, בין האמת לאשלייה, הבחירה צריכה להיות חד-משמעית ובלתי משתמעת לשני פנים. שיהיה בהצלחה לכולנו, ומי יודע, אולי בשבוע הבא תגיד פה זהות אחרת דברים שונים לגמרי.