ככה מתחילה נסיעה לרמת הגולן מקריית שמונה בלי משקפיים.
הדרך הזו פעם הייתה מוכרת לי הרבה יותר. הייתי יכול לנחש איפה אני לפי סימנים קלושים בלבד. היום, כשעשיתי את הנסיעה הזו כשהחשיכה כבר ירדה, בנסיבות ספונטניות להחריד, נופי רמת הגולן נראו מסתוריים ומטושטשים מתמיד דרך העיניים השחוקות. גדרות התיל הרעועות הסוגרות את עדרי הבקר בגבולות בעליהם, אינסופיות ותמועות כל כך בנוף שנראה כאילו נבראו כאן ביחד עם ההרים והצמחים עצמם. אין סיכוי שבני אדם השקיעו כל כך הרבה זמן בדבר-מה כל כך ברור מאליו, אתה חושב לעצמך, והרי אין ספק שבדיוק כך קרה הדבר.
משתדל שלא להירדם בדרך, כדי להנות ממנה שוב. כל כך שונה להגיע לכאן כחייל על מדים עם תעודות ונשק, ולא בתור חופש טהור בהתגלמותו של נער צעיר, עטוי זקן ושיער שהיום יכולים להרחיק אותי מהעולם החופשי ל28 ימים בערך. מחמם את הלב לדעת שהבית המאמץ שלי מקבל אותי בכל השלבים בחיי, בגפי או עם אחיי ללהקה, כשאני רווק מאושר וחופשי או עבד השבוי בקסם בלתי ניתן לעצירה. לא שיש לי תלונות על אף אחד מהמצבים האלה, אבל נחמד לדעת שגם להם לא. אחותי הקטנה, אמא ואבא שלי, וגם אחי ממשיכים לקבל אותי באהבה בכל פעם שאני מגיע לצפון הכל כך רחוק, והרגשת הבית בתוך החורף הרמת-גולני עוצמתית פי כמה מבכל מקום אחר.
בלי הסלולארי, שעשה הרבה בעיות בזמן האחרון, אני חווה ניתוק מאוד חיובי מהעולם. פחות דאגות, יותר מחשבות. הגעגועים מצטברים ומקבלים צורה יפה וחזקה יותר, מחזיקים את הלב חזק חזק ודואגים שפעימותיו יהיו מבוקרות ואחידות.
אסיים בסיפור על שני נהגי אוטובוס, עם האחת התחלתי את היום שלי ועם השני סיימתי אותו. בוקר טוב אשדוד סיטי, ילדים רוסיים לצד ילדים מזרחיים מסורתיים מציפים את הרחובות בדרכם לפתוח שבוע בבית הספר. קשה לפספס נהגות אוטובוס, על אף שהן נהיות חלק יותר ויותר סטנדרטי מהנוף התחב"צי האינסטינקטים הסקסיסטיים לעולם לא ינטשו אותנו לגמרי. אני נעמד קרוב, מאזין לשיחה שלה עם הרוסי המבוגר שיושב קרוב אליה, ונשאר שם כי התיקים מסובכים וכבדים כדי להעביר אותם הלאה. מדברת על ריטלין ועל מערכת החינוך, אחד הנושאים האהובים עליי, ועד מהרה אני מגלה שהשיחה הזו מתנהלת בין פסיכופטית ממדרגה ראשונה לאדם שרק מנסה להבין מה הולך פה בארץ. תוך כדי צפירות ועקיפות חצופות שמלוות בצחוק, צעקות והערצה עצמית, היא מדברת על כך שלבן שלה יש בעיות רגשיות והיא לא מבינה מה רוצים ממנו בבית הספר. הוא מאובחן, אתם מבינים? מה רוצים ממנו כשהוא בורח משיעורים ומפריע למורה? למה היא נטפלת אליו?
היה קשה שלא לצחוק. בחורה מבוגרת, אגרסיבית, וולגרית, דורסנית, תוהה איך יתכן שעושים לבן שלה בעיות בבית ספר. הרי הוא מאובחן כבעל בעיות רגשיות. היא אפילו כבר צעקה על המורה הזו, ודאגה שישעו מורה אחרת, ועדיין יש בעיות. איך אנשים מצליחים להיות כל כך אטומים לאמת, כל כך סובייקטיביים לתחת של עצמם. יום אחד זה ישתנה. יום אחד אני אמצא את הדרך לפתוח לאנשים את העיניים בכמה מילים. עד אז - אצטרך להמשיך להסתכל מהצד, ולפחות לצחוק.
השני היה הנהג הכי שקט ואדיב בעולם. לא דיבר איתנו כמעט, רק חייך כשעלינו לאוטובוס וביקש מהמוקד של רמת הגולן מאוד יפה ומאוד בנימוס, כל פעם מחדש, לפתוח לו את שערי הקיבוצים המבוצרים. התודה שלי אליו בסוף הנסיעה הביעה בערך עשירית מכמות ההערכה שרכשתי אליו, אבל על צניעות כל כך יפה קשה להגיב בצורה שתוציא אותה מאיזון. השקט שהוא ייצר נכנס עמוק לנשמה, וגרם לנופי הגולן המעטים שנקלטו דרך עייני הפגומות להיראות מרגיעים מתמיד.
אמשיך כשיהיה זמן, סלאמת
======
אהבה חופשית ושלום עולמי לכולם, תפיצו את הבשורה, המשיח מגיע והוא גבר רצח.
לילה ראשון כבר חודשים ארוכים שהשינה בו לא הייתה בזבוז מוחלט של זמן. ההרגשה שאפשר להצליח להתגבר על הכל, שהכל עניין של זמן - ולא הרבה ממנו.
דר, מדווח מהמשפחה המאמצת ברמת הגולן בעיצומו של שבוע בצבא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
