לילה קפוא וערפילי ירד על החלל שבין הצלעות שלי. הירח לא היה דבר מלבד עיגול שחור מוקף בהילה קלושה, בבואה אפלה למתרחש תחתיו. יללות הזאבים לא היו אלה המכריזות על התכנסות הלהקה לחגיגות הירח, אלא זעקות חדות וברורות של רעב וטירוף-דם. העולם כולו צבוע בשחור-כחלחל או לבן מלוכלך. העצים העירומים וההרים הנישאים אל על הם היחידים שהעזו לעמוד איתנים בסופה ולא לתפוס מכסה בין קירות הנחלים היבשים.
הו אז הגיע תורו של הר הגעש. תחילה המצב נראה גרוע בהרבה. כל מולקולת אוויר הותקפה באכזריות ע"י עשרות טריליארדי חלקיקי פיח רותח, הכוכבים נעלמו לחלוטין בערפיח וכל צורות הנוף עטו שכבה של פחם. האדמה רעדה, פיצוץ אדיר נשמע - וזרמים של סלע מותך ולוהט החלו בוקעים מלוע האדמה. טיפות קטנות שהתקררו במעופן כבר הפכו לחלקיקי סלע חדים כתער שהסתערו על כל העומד בדרכן. האדמה בערה במשך זמן שנראה כאלפי שנים, מעכלת בשקט את כל מה שלא חזק מספיק.
הסוף התחיל, כמובן, בגשם. ענני הפיח רעמו בפעם הראשונה מאז הפיצוץ בו הגיחו, ועם טיפות המים שהחלו לרדת לקרקע כמלאכים מגנים ירד גם הפיח והצטרף לזרם הנחל המתגבר, מתנכז מהאזור לכיוון האוקיינוס הגדול והבלתי מנוצח. האדמה זכתה במשלוח עשיר של מינרלים וחילקה לבניה ובנותיה מנות גדושות שגרמו לכל העצים להרים ראשם ולהכפיל כמעט את גבהם, בעוד ההרים עברו מאופנה שחורה ומחוספסת לירוק העדין של דשא חדש. דור חדש של זאבים רץ בחוץ, זוכה לראות את קרני השמש עליה שמעו מאבותיהם מבצבצות דרך העננים המתפזרים. קשת בענן מכריזה שהברית הקדושה שבה לקדמותה. הכל שוב ירוק-דשא, כחול-שמים, צהוב-שמש, ואדום כמו הסומק שעולה לך בלחיים אחרי הסקס.
תודה שהצלת אותי. שעזרת לי להציל את עצמי. שוב אני מרגיש שקוראים לי.
קוראים לי חופש.
====
הלוואי והייתי יכול לחיות את הרגע האחרון שוב ושוב.
כנראה שהסיפורים שהבטחתי בפעם שעברה לא יסופרו כמה שבועות נוספים. ואולי לא יסופרו לעולם. המסר העיקרי הוא - אל תמהרו לשפוט בני אדם, לא-ישרים וחתרנים ככל שיהיו, וכשאתם מדברים עם קהל של אנשים ומציגים את דעתכם - וודאו ראשית שאתם מדברים באותה השפה.
דר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
