(הקדמה קצרה ולא מעניינת ואז פוסט רציני וכאוב. מוזמנים לדלג, זה בעיקר בשבילי)
חזרתי לשישי-שבת הביתה לפני שבועיים אינטנסיביים, אני עייף מת וצריך להגיש עבודת חקר ביום ראשון פחות או יותר. יש לי חברה באשדוד, חברים מפוזרים בארץ ובלו"ז צפוף דומה לשלי. אני יושב לכתוב פוסט. לצערי הוא לא יעסוק בנושאים חשובים מאוד או מסקנות מרעישות, אלא בדילמת לוחמים גדולה לגבי פציעות וכאבים.
לפני זה אגיד שכל רגע לבד הוא רגע מבוזבז. מרגיש את זה גם עכשיו כשיש לי המון מה לעשות, אבל אני יודע שבחורה חכמה ויפהפייה מחכה לי עכשיו במרחק שעה נסיעה, גם לה דברים רבים וחשובים לעשות - ובכל זאת היא סובלת מבזבוז הזמן הזה בנפרד. קר בחוץ, קר מאוד, ואין כמו חום הגוף והנשמה שרומנטיקה יכולה לעשות לך. לראות מולך בן אדם ולתת לו את כל מה שהוא רוצה לקבל, לקבל ממנו את כל מה שהוא רוצה לתת, ולקחת את כל מה שהוא רוצה שתיקח.
===
הכאבים בכף הרגל שלי בלתי נסבלים. התרגיל שלשום בלילה המחיש לי את זה - אחרי שעתיים ארוכות של המתנה שאחריה התקלה לא צפויה (ובכל זאת הצלחתי לא להירדם ותפסתח את המ"מ-מדמה-האויב שלי לפני שהוא ירה בי ח"קים - בויה!) נאלצנו לסגת בסחיבת פצוע אחד ויחיד. חלק מהכוח סחב, וחלק חיפה - ואני, שמראש בתחילת התרגיל הודעתי על הכאבים ויצאתי בלי ציוד - הייתי בחלק המחפה. כל שנרדשנו אליו הוא הליכה מהירה, מהסוג שלדעתי כל אדם בריא בגיל 14 ומעלה מסוגל לעמוד בו גם בתנאי העייפות והקור ששררו באימון. לא יכולתי להתקדם כל כך מהר. כשאני אומר לא יכולתי אני כמובן מתכוון שכשעשיתי זאת סבלתי מכאבים חדים ונקודתיים שלא הרגשתי כמותם מאז שאני זוכר את עצמי, ולא חס וחלילה שלא יכולתי באמת.
אני עכשיו בבית. אתמול, כשסידרנו את הפלוגה והלכנו לישון, נחתי רוב היום. גם עכשיו אני משתדל מאוד לנוח. הכאבים ממשיכים בשלהם - הליכה בתוך הבית היא עניין מכאיב ולא נעים. נקודה ספציפית שיושבת באמצע גב הרגל, פחות או יותר באזור הגבעה הזו שיש גם ברגל בריאה, כואב לפרקים וגורמת לי ללכת עקום לגמרי. הכאב מתגבר עד פליטת יבבות כשהאצבעות ברגל תופסות זווית כלשהי שהיא לא ישרה לגמרי. אני משחזר את השבועיים האחרונים - 4 ימים רצופים שכללו אימון לשרירי הרגליים, אימון ספרינטים, 4 ק"מ ריצת הפוגות ו1.5 ק"מ בוחן מתקנים עם ווסט. בלילה שבין ראשון לשני בשבוע שאחריו - ניווט של כ-12 ק"מ, כ-שעתיים אחריו ריצת 2 ק"מ עם ווסט, ואחרי שלוש שעות שינה והתארגנות - ירידה לשטח לתרגולים כמו מעבר קיר וחיפויים של שעות בעמידה.
אני רוצה להיות לוחם. אני רוצה להיות מפקד. כשבאתי לחובש הפלוגתי וביקשתי עזרה, הוא אמר שלדעתו צריך תור לאורטופד - דבר שלוקח כמעט חודשיים. יש לציין שקורס מ"כים הוא בן כ-3 חודשים ואני ממש באמצע שלו, ככה שברור שחודשיים של המתנה עם כאבים משתקים באזור טריוויאלי כמו כף הרגל אינם רלוונטיים. מה, לעזאזל, אני עושה?
גם לראות רופא באזרחות אני לא כל כך יכול. מלבד רופא שיבדוק אותי בהתנדבות, דבר שגם עלול לכלול צילומי רנטגן ואביזרים נוספים - אין לי סיכוי להיבדק בחודש הקרוב, שבסופו בוחן הסיום של הקורס ובמהלכו שבועות שטח ארוכים. רעיונות יתקבלו בברכה.
דר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
