יש לי בעיית אכילה כפייתית.
לפעמים אני פשוט לא מסוגל להפסיק לאכול. לפעמים אני לא מסוגל להגיד לא לאוכל. אני אוכל עד שהבטן שלי כואבת, מתפוצץ, מחכה שהיא תירגע ואז ממשיך. אם נשאר אוכל בסיר אני מרגיש צורך לסיים אותו. אם יש עוד חטיף פתוח אני חייב לקחת עוד.
בצבא זה היה בסדר. אוכל לא מאוד טעים ובכמויות לא פרופרציונאליות - ככה שלסיים את האוכל לא הייתה אופציה. הארוחה מתחילה ונגמרת בשעות קבועות ואין גישה לאוכל מבושל מחוץ להן.
בדרכים זה מעולה. יש לי כמות מוקצבת מאוד של אוכל, שצריכה גם להספיק כמה ימים קדימה. גם כשאני מגרד את האורז השרוף מהסיר - המנות לא גדולות ואני מרגיש שאני אוכל פחות או יותר כמה שאני צריך, ולא כמה שהייתי רוצה. גם הבעיה המשמעותית של רגשות האשם ודימוי הגוף אחרי ארוחה מוגזמת הם לא פקטור בשבוע של 100 ק"מ הליכה בממוצע עם בערך 16 ק"ג על הגב.
=======
רק הגענו למרכז ואני כבר רוצה לחזור למדבר. הטיסה הראשונה שלי לחו"ל תהיה ככל הנראה בסוף אוגוסט למזרח ותימשך עד שימאס ולא במכירות באירופה. את הקיץ שנשאר בין סוף השביל לטיסה אני מתכנן כרגע להעביר בחלטורות בתנועה - ולא חסרות כאלה. בין לבין אשלים את מה שלא הספקתי בדרום - התנדבות של שבוע בצוקים, 10 ימים באשראם במדבר, יום בנאות סמדר, אולי ירידה קצרה לאילת.
המרכז נגיש מדיי, קל מדיי, והקלות מנוונת אותי ומרדימה אותי.
====
אני רוצה שליטה עצמית. אני רוצה להחליט החלטות שלמות. אני רוצה קעקועים, שיער מגולח למחצה ומדיטציות עד שהשמש תזרח מהצפון ותשקע בדרום.
מחר חוזרים לדרכים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
