אוי תל אביב תל אביב תל אביב... מה הטעם?
הרי זה תבוע בדי-אן-איי שלך כמו ריח השתן שדבק בכבישייך, כמו הקיא על הספות במרפסות מסבאותייך תל אביב... לנצח תהיי האלטנוילנד של עצמך - ישנה חדשה ישנה חדשה ישנה חדשה, במירוץ בלתי נגמר להמציא את עצמך כל פעם מחדש.
לא אשקר. נשביתי בקסמייך ליומיים תמימים - האפשרויות סחפו אותי כמו הזרמים המאיימים על הגולשים בחופייך, כמו קאבל שמושך עוד תייר בסקי מים באגמיך-מזויפייך.
וכמו בערב ריקודים סלוניים היית נחמדה מספיק לרקוד איתי ריקוד קצר, שמיצה את היכולות של בתול-רחבה כמוני ולא דגדג את הניסיון האינסופי שלך, רגע לפני שזרקת אותי בעייפות ושיעמום לטובת רקדנים שמקדישים לכך חיים שלמים.
אני אוהב אותך ביום - את תל אביב העממית, הסטודנטיאלית, את המסחר בשוק התקווה ובבורסה, בתחנה המרכזית ובאיביי, הקבצנים שלך הם מהטובים בעולם תל אביב כי הם אפילו לא מצפים. וכך.. גורמים להרבה פחות רגשי אשם.
אני שונא את הלילות שלך תל אביב. הזמן בו שרצים יוצאים מחוריהם שלהם כדי להזדחל לאחרים, גם הבחורות שלך כבר לא מצפות תל אביב, למה כבר יש להן לצפות? כי תל אביב, את התגלמות הרגע שבו בכל פעם מחדש - אתה מגלה שהסתכלת על המגדל המשולש וחשבת שהוא המרובע.
אוי תל אביב, תל אביב, זה אבוד. לא חבל עלייך? אני יכול לכתוב את זה תל אביב, אבל אני רק עוד אחד שיכתוב. כמה כבר עברו עלייך תל אביב? בשפה פואטית, ניבולי פה, שפות זרות? בהערצה, בסקרנות, בתיעוב?
אז תודה על הריקוד הקצרצר יא תל אביב אחת, אלטנוילנד שכמותך, למדתי כמה צעדים חדשים. אחזור אליך שוב, מנוסה יותר ומתפתה פחות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
