על חלומות במגירה.
איזו הרגשה אדירה זו, ואני לא ציני במאה אחוז,
שעשית את כל מה שאתה יכול, שנלחמת ושרדפת ושבדקת אפשרויות וששרפת משאבים
ובכל זאת לא קיבלת את מה שרצית.
איזה ערך אדיר... זה בדיוק ההפך מריקנות. כישלון מפואר מרגיש יותר טוב ממשהו שבא בקלות, זה מחזק לי את הביטחון.
איזה כיף זה גיל 17. כששיברון לב זה עניין חודשי, וזה עובר מהר כמו נפילה של עלה מעץ, ולא נסביר את הדימוי. אז למרות שהיה יום יבש ברובו, מבחינתי אחד מהימים האלה שאתה "לא מוצא את עצמך", שאין לך מה לומר ושיכולת ההקשבה שלך גם היא נופלת מעט מביום-יום. שאתה פשוט זורם, ושאתה לא עושה את הדברים ההכרחיים, ובסוף היום אתה מרגיש דיי חרא. ספציפית העבודה בתיאטרון, ותודה לאלוהים על זה, שיחררה לי קצת את הפקק השיכלי-ריגשי הזה שבקלות היה יכול להוביל לסתימה קטלנית הגובלת בדיכאון.
כל התקופה הערכית הזו עם עצרת רבין ועם הסמינר דווקא לא חודרת לי ללב, לא מכניסה לי לזרם אנרגיות דווקא לכיוון הזה, אבל זה מעורר את המוח למחשבה בכל הכיוונים וזה חיובי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
בחור נחמד וחיובי,
מדריך תנועה, רוצה קרבי,
הלך לסמינר, שנייה לפני שהוא נגמר
שמע על צימר בצפון
זה היומולדת שלה היום
הוא צחק, זה לא פיר, הוא קנה מתנה לעצמו
כי מה אפשר לעשות, בצימר בצפון
לחגוג יומולדת על המיטה כל היום כל הלילה
צועק עלה והגשם, היה נכון
נחנק מהתחושה שבטח לא קר לה
תשמע אחי, תקשיב לי טוב
אני והיא כזה קרוב
המליצו עליי כבר המון מחויכים
רק תגיד לי ובתוך שנייה,
ילדה יפה עם מטריה
תגן עליך מכל הדיכאון הזה
ילדה יפה עם מטריה, מחזיקה אותה
אני מתכופף כי היא קטנה ואני גבוה
שולפת לי פתאום בהפתעה, בוא איתי הביתה
להורים שלי יש צימר בצפון
אחרי הלילה, רק יוצאים
את הגבינות והמאפים
לוקחים, אני קולט אותה בזווית העין
איך היה ישר שואל,
היא מתחילה להשתעל
אולי באמת היה לה קר, אולי זה כבר נגמר,
אולי היה לה קר
אולי היה לה קר
כי לי זה לא נגמר, נגמר
היא טרקה ת'דלת לא הסתכלה
לא מותר לי מה שלא מותר לה
היה לה קר, היא מפחדת,
מתנתקת מהילד
לא רוצה ספקות בלב,
לא רוצה להתחשב בי
לא תשמע מילה ממני
כי עכשיו היא מאוהבת
היא חושבת, ואני
אסתפק לי בספק
שאם היה לי את הכוח
הייתי יכול לברוח
איתה, לצימר בצפון
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
