Politically Honest.

יש לי עיניים מהשמיים

דרכן אני רואה הכל

ומאגר עצום של ידע

כל תשובה למה שרק תוכל לשאול

אני יודע לחשב

סכומי עתק ואינסוף משוואות

אני דובר צרפתית ספרדית ערבית

ואם תרצה לשמוע שיר אני

אשלוף כמה מאות

יש לי את העולם בכף היד

יש לי את העולם בכף היד

ואם ארצה לנצור ת'רגע

רק אלחץ ולא אשכח אותו לעולם

ואם ארצה שתיכנס אליי לראש

אני אוכל פשוט להראות לך גם

וגם אם לדבר איתי מקצה עולם

את מבקשת,

עם האצבעות, בשתי שניות,

אני חוצה את היבשת!

יש לי את העולם בכף היד

יש לי את העולם בכף היד

ורק אם ינתקו לי את הזרם

ורק אם לא אמצא לי פרצה

ורק אם סדק יטפס על הפנים אני

שוב ארגיש חסר אונים,

נכה בלי שום מוצא

זה מרגיש כמו הקרב על ירושלים. אף אחד לא מוכן לסגת מהתנאים שלו. משא ומתן של ראש בראש עם ראש בקיר. אלה המאוכזבים מהמצב שהיה עד כה מול אלה שלא מוכנים לשום שינוי בתחום הטריטוריאלי. ואני? אני בכלל בעד ירושלים בין לאומית.

תקועים במקום. הפרידה החמישית ברצף, ונותר לי רק להניח שיהיו עוד כמה למרות שכל פעם זה מרגיש יותר ויותר סופי. והינה, הפעם לא היה אפילו מגע שפתיים. מתקדמים לכיוון ה0% הכל כך מיוחל - הנתק האולטימטיבי, המצע הנוח להמשיך הלאה. הלאה לאן, לעזאזל? אני בטח לא יודע, כנראה שגם היא לא.

כבר נגמרות המילים על זה. רק מקווה שהעולם הזה יתקדם לאט לאט ויבין שלפזול הצידה ולהזיל ריר אלה תופעות לוואי ברורות של ילד בן 19 שמחזיקים אותו ברצועה. ובמקום להוציא אותו לטיול, מצידך שיצאו לו העיניים, שיתמלא בריר של עצמו. שיבלע, יתפקס וישתוק. אבל אסור ללכת, כי יש כאן אהבה, ומאהבה לא הולכים סתם ככה.

את רוצה לקחת אותי בחזרה למקום שלא היה לי טוב בו. גם אם נעשה שם דברים אחרים משעשינו, המקום הוא אותו מקום, האוויר הוא אותו אוויר והקלאוסטרופוביה - היא אותה תחושת מחנק שאין מנוס ממנה. 

But I can't help the feeling I could break through the ceilling 

If I just turn and run

http://www.youtube.com/watch?v=zZOQCqEsE2U

בחור חופשי הולך לו במורד ומעלה ההר

ולא נראה שיש לו כוח שנגמר

למעלה בפסגה ישנו משכן קדוש עם מזרקות

ולעולות לרגל, להתרחץ, יש רגליים חזקות

שורף ת'זמן, לא יודע לאן, הוא מאומן במילים יפות

אני כאן להסתובב בעולם בראש שקט ורגליים יחפות

יש לי כרטיס לעזאזל

זה תופס אותי לסירוגין

גוף לוהט או כפור ברזל

שיר על בחורות וסורגים

והינה בא העבד, משתלשל אחרי הכרכרה

כבר לא זוכר איך החיוך שלו נראה

אך כאשר הגברת, משחררת, חיוך של בחורה

כמה מהר שהוא נזכר, וזה לא כל כך נורא

הוא עכשיו חזק, וליבו אמיץ, והוא לא מאמין

שהוא צריך את האלכוהול, את האוכל, או כמויות של מין

יש לי כרטיס לעזאזל

זה תופס אותי לסירוגין

גוף לוהט או כפור ברזל

שיר על בחורות וסורגים

והינה בא הבנזונה הגדול, שחושב שהוא הצליח להבין את הכל

אף אחד לא יגיד לו עכשיו מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, מה הוא יכול ולא יכול

והוא מרים בכל יד חצי עולם של אושר, אבל הוא צריך לבחור מה להרים, כי הוא לא בכושר

התנוון מחזירות ובטלה, הוא חלש ולא זוכה להקלה, כבר שנים בעבודה הלא קלה

צריך לבחור בין תאווה וגאווה

לאהבה ואהבה

יש לי כרטיס לעזאזל

זה תופס אותי לסירוגין

גוף לוהט או כפור ברזל

שיר על בחורות וסורגים