אני נאחז בשלהי חודש פברואר כדי להעלות עוד פוסט על הכתב. אין ספק שהשינוי בשגרה (כלומר חברה שגרה במרחק של בערך שעה נסיעה) הופך אותי להרבה פחות פרודקטיבי בכל הקשור לאומנות. כמות ההשראה אולי גדלה, אבל כמות הזמן שנותר לי כדי להפוך אותה לחומר רוחני שקיים מחוץ לראש שלי, בין אם מוזיקה או טקסט קטנה לאין-שיעור. אני מרגיש שאני נחלד, שאוצר המילים, הביטויים ושאר האמצעים הרטוריים שלי קטן בכל פעם שאני מנסה להאריך במילים. הציניות והסרקזם איבדו מעוקצם, ההומור דהה ומשחקי המילים לא מצליחים להשתלב פנימה.
ממשיך כרגע את הבלוג הזה כאוסף רעיונות וזכרונות, מקווה שיום אחד יחזור לתפארתו כמוקד לירי-ספרותי של עלייה לרגל, גם אם רק בשבילי.
ובנימה אופטימית זו נבואת שחור אחת: אם אפסיק לכתוב בפתאומיות, זה כנראה כי נרדמתי על ההגה.
==================
לא מזמן הלכתי לאזכרה של סבא יצחק. קוראים ותיקים ומכרים מהמציאות כנראה זוכרים שמשמעות הI אותה אני טורח להוסיף לשם שלי כשמזדמן לי היא האות הראשונה בשמי השני, שמו של סבי שעזב את העולם לפני שאני זכיתי להגיח אליו ומעולם לא היכרתיו. אולי זה בגלל היותי ילד קטן ורגיש בעל דמיון מפותח מאוד, אבל תמיד הרגשתי קשר חזק לרוח-הרפאים הזאת, הייתי חושב עליו רבות ולפעמים אפילו בוכה כשהייתי נזכר בדמותו אפופת המסתורין, שרק תמונת שחור-לבן אחת הופכת אותו ליותר מסתם שם.
בית הקברות הוא נוף מזעזע בעיני. בזבוז המשאבים הנורא - חלל, שיש, עבודה - מעביר בי חלחלה עמוקה. איך לוח השיש הזה וארון שבו שאר-עצמות הם הנצחה ראויה לאדם, הידוע בתור עולם ומלואו? איך השם הזה שחרוט על האבן החצי-יקרה, במקרה הטוב עם קומץ מילים בנאליות שמעידות על יחסיו וקרבתו לאנשים אחרים ולא במאום על עולמו הפנימי, הוא זכר ראוי לנשמה שפעלה במציאות הזו? בעולם שלי בתי הקברות לא יראו ככה. אני מדמיין מן "היכלי-ספר" שכאלה, בניינים עגולים עמוסי מגירות שביכולתם לשמר ספרים ותמונות לאורך זמן, וכך יהיה אפשר לעצב את זכרונו של האדם בצורה מלאה הרבה יותר - להוסיף דברים שכתב, תמונות של חיוכו ושל הדברים שבהם בחר למלא את חייו, ואפילו מכתבים שכתבו לו בחייו ובמותו. הבניינים האלו יהיו מוקפים בגנים פורחים. אפרם של היקירים יהיה דשן לעצים הגדלים שם, ובמקום לשים אבנים או פרחים שינבלו בקרוב יוכלו האנשים ששכלו את יקיריהם להשקות את הגן או לתרום כסף לטיפוחו כדי להקל על כאבם.
ובנושא כמעט אחר - בזמן האחרון הצד האשכנזי של המשפחה שלי מתעסק בדבר-מה מאוד לא רגיל. סבתי, בסיועם של בניה וביתה (הלא אם אבי, דודי ודודתי) חשפה לא מזמן סדרת מכתבים ויומנים אותם כתב סבא יצחק עליו השלום בתקופת מלחמת העולם השנייה. יומנים ומכתבים אלה מתארים את נדודיו ורגשותיו בזמן המנוסה מהנאצים, מספרים על קרובי משפחה וחברים שרכש במסעות אלה ואף מכוונים לאהובה מסתורית. תמיד אמרו לי שכישרון הכתיבה בא בכלל מהצד של אימי המורה, שמרבה לכתוב בעיקר ברכות מרגשות בחרוזים לאירועים משפחתיים. עכשיו כשאני יודע שסבא שלי, שאת שמו אני נושא, ניהל יומן מסע חוצה-אירופה במהלך מלחמה - אני מאמין שהכישרון, או לפחות התשוקה, מגיעים כנראה ממקום אחר.
=================
טעויות שעשיתי בזמן האחרון, ואני כותב אותן כי אני רוצה לא לחזור עליהן שוב - או לפחות להקדיש מחשבה לפני כן.
חתימת מת"ש: כדי לתרגם את מה שקרה לאזרחית, חתמתי על מסמך שאומר שאני מוכן לשלם על ציוד שאבד לי לא באשמתי. 90 ש"ח מתוך 857 ש"ח, המשכורת הצבאית החדשה שלי. פשוט צריך לא לצאת פראייר ולחתום אלא לעמוד על כך שמישהו אחר יחתום, ואם הם רוצים שאני בכל זאת אחתום שיתנו לי לדבר עם מישהו כי אני לא מוכן לעשות את זה סתם ככה.
פרגון לקבצן: קבצן בתחנה מרכזית ב"ש ביקש ממני כסף לאוכל, אז כדי לוודא שהוא באמת אוכל פשוט זרמתי והזמנתי אותו לשווארמה. זה היה נורא. הוא היה מסטול לגמרי, וגם הפריע במקום עצמו. הייתי צריך לקחת אותו לסופר ולקנות לו משהו מזין שיספיק לאורך זמן, היה לי את הזמן הזה. וגם ככה בזבזתי המון כסף החודש (באופן יחסי, כי אני מבזבז כסף רק לעיתים נדירות), אבל אם באמת היה יוצא מזה משהו טוב לא היה לי אכפת.
אובדן הדחף לתת ולהשקיע: קורס מ"כים באווירתו המיוחדת גרם לי לאבד את החשק והדחף לעזור לחברים, להשקיע בעצמי ובמה שאני עושה ולעבוד כשצריך לעבוד. הוא הפך אותי למתחמק-מעבודה, עצלן-כרוני וסוציומט. מקווה שעם סוף הקורס (שהיה ביום חמישי, כיף חיים) בא גם סוף לתחושה הזו.
וויתור על ביסל"ח: לא הייתה סיבה טובה שלא אמשיך בביסל"ח ואקבל את ההטבות הנגזרות מכך (רגילה ות"ש נורמאליים) תוך עשיית תפקיד שאפשר להפוך אותו למשמעותי בקלות, אבל נכנעתי ללחץ החברתי שמתנגד לקורס על כל חלקיו ולא נתתי לאופציה הזו סיכוי. קצת חבל, אבל אני מבסוט מהשיבוץ שלי בתור מ"כ טירונים אז כנראה שיהיה טוב.
================
מקווה לחזור לעצמי, בכל המובנים, בזמן הקרוב.
שלכם, ג'מיני (שקם מחר ב9:00 וחושב שהוא בחלום)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
