Politically Honest.

תראי השמש כבר שינתה מסלול

עזבה את קו מזרח ומערב

קירות הבית הם מדרון תלול

המקרר עמוס, אני מוכה רעב 

הדלת נשארה פתוחה

ריחות הקיץ ממלאים את כל כולך

הרוחות האלה שנשאו אותם, לכאן

איתן אני הולך

הינה הגיעה השעה

בה אנחנו נמדדים

כשנגמרות תקופות קינון

ומתחילה עונת הנדודים

כל יום מאיר על נוף אחר

שלא ראיתי מעולם

מהזווית הזו, בזמן הזה

נולד אדם חדש, הוא כן ולא קצת כמו כולם

כנפי ברזל, וסנפירי פלדה

סוגים שונים של פלסטיק ושל בד

עוטפים אותי, חזק מחיבוקך

מרגיש אותך כל כך גם כשאני לבד

הינה הגיעה השעה

בה אנחנו נמדדים

כשנגמרות תקופות קינון

ומתחילה עונת הנדודים

הלהקה התעוררה 

והתארגן ראש חץ

היום אני מוביל

כי יש לי כוח, את השביל פורץ

רחוק, רחב בשביל כולם

בשביל עצמי, אולי גם בשבילך

תמיד אמרתי שאני בסוף אלך

ואת תביני, או שאת כבר מבינה

אני עלה נידף ברוח, אין לי כוונה

טובה, רעה, אם זו הדרך הנכונה

אני אחזור כשתיגמר לה העונה

את. 

אף פעם לא הבנתי אותך. לא הצלחתי. ניסיתי עד יאוש ופשוט לא הצלחתי. המוח שלך עבוד בצורה שונה לחלוטין משלי - הרבה יותר רגש, הרבה פחות היגיון. אינטואיציה על פני הסקת מסקנות. גחמות על פני מטרות. משפחה על פני, טוב, כמעט הכל. מסגרות. 

אולי בגלל חוסר היכולת שלי להבין כל כך רציתי. את לא טיפשה, פגשתי כאלה, אהבתי כאלה, את לא כזו. הדרך שלך הובילה אותך רחוק במקומות בהם רצית, בדרך שסללת לעצמך בעבודה קשה ובמסירות, בהפרדה החתרנית שלך בין עיקר וטפל בכל מחיר, בין העיקר שלך לטפל של כל השאר. להילחם על האמת שאת רואה לנגד עינייך, להפוך עולמות, לבחור את כל הקרבות ולנצח רוב מוחץ מהם. את הקרב הזה שאת בוחרת לנהל מולי, עליי, עלינו - אני כבר לא יודע אם אפשר לנצח. יש פה אויבת משותפת בשם "מציאות", והיא תולשת אותנו אחד מהשנייה בטפרי ברזל מוזנים בדלק מטוסים, בקנאה, בדאגה ובהקרבה.

יש דברים שצריך לשים על השולחן. אני משאיר אותם בכל זאת אצלי, כי אף פעם לא היית טובה בלקבל את מה שאני כל כך טוב בלזרוק באכזריות חסרת עכבות. יש אמיתות שעדיף שלא יאמרו, גם אם הן מפריכות שקרים שנאמרים שוב שוב ושוב. יש לך חולשות, יש לך נקודות רגישות, הן חשופות אליי כמו תא עצב שמציץ מתוך פציעה, מחכה ללחיצה. אין צורך שנעבור את זה. אני לא צריך לשמוע אותך צורחת, לא צריך את האגרופים שלך בחזה שלי ואת שטף הקללות וההכפשות שלא תצליחי לעצור בהתגוננות שלך, ההתגוננות האוטומטית שתמיד מגיעה כשהאמת - לגביי או לגבייך - קשות לעיכול. את לא צריכה את כאב הלב החודר שכהרגלו יהפוך את המשאבה לאגרוף כפוץ שרק מחכה לזנק לפרצוף שלי, לשבור לי את הפרצוף שאת אוהבת, לעשות לי נזק שתתחרטי עליו אחר כך ולא תעזי להודות בכך.

אף פעם לא הבנתי אותך, אז פשוט למדתי לקבל אותך. הפכתי חסין לאש, "הבלתי-נשרף" האישי שלך, יושב בתוך אש התופת שלך כשזו מתפרצת כאילו זה עניין של מה בכך ויוצא רק מעט מלוכלך ומפוחם. זה פוגע כשמנסים לשרוף אותך, גם אם לא מצליחים - ותודה לחוסר האגו והזיכרון הקצר שלי שגם

על העניין הפעוט הזה למדו להתגבר. יש לי רקמה צלקתית שמתרחבת בכל פעם קצת, נפתחת ומגלידה בחזה שלי כשהיא שורפת אותי ואני לא נשרף. זה מציק לי, לא משהו מסוכן אבל מאוד לא נעים. חספוס במקום שצריך להיות חלק, שפשוף במקום שלא אמור להיות חלק אינטגרלי כל כך מהמודעות הפיזית שלך.

אני חושב שזה מתחיל להישמע כמו פוסט פרידה. זה לא. עוד לא החלטתי. קשה לי להגיד שמגיע לך יותר "טוב", אני חושב שמגיע לך יותר "מתאים". יותר "נוח". את יכולה להמשיך איתי ברכבת ההרים הבלתי נסבלת הזו או למצוא מישהו שמתכנן על משפחה, קריירה, לימודים. אני פשוט חושב שאת מוותרת על אהבה לא פשוטה, שאין כמוה ולא הייתה כמוה בעולם הזה. כל אחד מאיתנו, בהחלטותיו, מוותר עליה. שם אותה בצד לטובת האמונות שלו. משהה אותה לרגע הנכון, בתקווה שהיא עדיין תחכה שם כשהכל יעבור.

זה מחיר הנדודים, ועונת הנדודים קרבה יותר מתמיד. אני הולך להגיע רחוק, ואת לא רוצה לבוא. את הולכת להצמיח שורשים - ואני לא רוצה להישאר. 

אולי בחורף הבא אני אחזור. 

אם העולם היה שלי

שנאה הייתה עניין פלילי

הייתי מבטל ת'מלחמות קליל,

לא היה צריך דרכון כי לא היו גבולות, (לא!)

לא היה צריך להתחמש מול נבלות

כי כל העוולות היו מטופלות בידי אנשי מקצוע,

לא אנשים שנמצאים קרוב לכוח,

אזרח היה הבוס ולא לקוח של מטורף ששתן כבר מציף לו את המוח

לא יכול לשכוח ת'דברים שראיתי שם בחוץ, אם

העולם היה שלי כל זה פשוט לא היה נחוץ

כי כל הילדים היו מחונכים מגיל קטן

שאלימות ונקמה זו עבודת שטן,

ויש שפה ויש דרכים ויש לנו שיטה

של אהבה 

יש בי פול תקווה בהסכמה הרחבה

אם העולם היה שלי

הייתי משנה הכל באופן דיי כללי

שינויים גדולים, אני לא מינימאלי

זה הזמן ליצור מהפכה גלובלית

עד שזה יקרה, פשוט תבוא תשמע לי

אם העולם היה שלי

הכל היה במשותף

כל אחד היה אוכל ת'פרי שהוא קטף

לא שטף, כי בעולם שלי הכל אורגני

בלי הרעלים והריסוס הטוקסיקאני

יש לנו ת'אמצעים לזה, תאמינו לי

הכל עניין של כסף, אבל לא בעולם שלי

כל האוכל שנזרק היה עובר לרעבים

כל הבדידות הייתה אובדת בתוך ים של אוהבים

רק הזמן היה נשאר שם מנוצל, לא מבוזבז

בתוך ריאליטי ותוכן שרודף אחרי הבאז

כי התרבות הייתה תרבות שמחנכת לחיוב

ולא שידור חוזר של שקרנים עם דיבורי ביוב

לא תוכן ריק, לא הפחדות לא הטפות מהאלים

יהיה כבוד למי שקם בבוקר לעבוד - 

בעולם שלי

הייתי משנה הכל באופן דיי כללי

שינויים גדולים, אני לא מינימאלי

זה הזמן ליצור מהפכה גלובלית

עד שזה יקרה, פשוט תבוא תשמע לי

אני יכול לכתוב עוד אלף בתים, 

אבל אתם צודקים במבטים שבי חובטים - 

העולם הזה גדול מדיי לבעלות פרטית

כי אין ולא צריך תשתית להשתלטות 

המעשית פשוט צריך לקחת צעד דיי גדול

לתוך השיט ולהתחיל את השינוי

מבפנים אני יודע שאתם איתי, אז בואו 

ונשבור את הכבלים - 

זה הזמן לסחוב ת'משקלים

ועין לא להעלים

ולעצור את האלים

להשתחרר מהשקלים

ואם אתה חושב כבר לעזוב כי "זה לא בשבילי"

אתה מוזמן להמשיך ולחכות

שהעולם הזה יהיה שלי