"כן, אני משוגע, תעזבו אותי!"
שקט. קרחת היער מעולם לא נראיתה מסתורית יותר, כשקרני אור שקשה להגיד אם הן ראשונות או אחרונות מבצבצות דרך העלים שמסביב. ואני עומד באמצע, בוכה כמו מפגר, מנסה לצאת.
"כן, אני משוגע, תנו לי לצאת!"
רץ ישר לעצים, בכל הכוח, דופק את הראש בכוונה באיזה עץ ואז עושה כאילו זה מעיף אותי אחורה למקום בו הייתי.
"כן, אני משוגע, כן, אני משוגע, אבל תנו לי לצאת!"
אז לקחתי אבן והתחלתי לסמן באדמה החולית והרקה. כתבתי באותיות גדולות וברורות ונתתי לעצמי לענות.
אני חושב שעוקבים אחרי.
"לא".
אני מוצא את עצמי מוקסם מאש.
"זה מגניב והכל.. אבל מוקסם?"
לעיתים אני שומע קולות שלא ניתן להסבירם.
"רק ת'דבר הזה בפלאפון שערסים עושים."
אני חווה את רגשותי בעוצמה גדולה מזו שאחרים חווים לדעתי.
"כן."
אני נוטה לפרצי בכי\צחוק בלתי נשלטים?
"כן."
לפעמים אני חושב מחשבות כל כך נוראיות שאני חושב שכדאי לא לדבר עליהן?
"כן, אני משוגע, תעזבו אותי!"
והם פשוט לא עוזבים. ואני רץ במעגלים בקרחת היער והם לא נותנים לי לצאת. וכבר 7 ומחצה, והתרנגול כבר קורא, ואני מתחיל לפצוע את עצמי ולשבור דברים ולצרוח ולבכות ולצחוק והם פשוט לא נותנים לי לצאת. מה אתם רוצים לגלות? רק כמה אני משוגע? אחרי שאני אאנוס את הבנות שלכם וארצח את הנשים שלכם, אסריט את כל זה בוידאו ואשלח לכם במייל, אתם תבינו בדיוק כמה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
