שניה. דקה. יממה. רגילה. מזל שתמיד מגיעה עוד אחת.
כרגיל אני והחופש חברים טובים רק כשאני מוכן אליו באמת. קיבלתי כמה בעיטות חזקות באשכים מכל הסיבוב הזה, כמויות האוויר הפתוח כמעט פוצצו לי את הריאות והרעילו את הלב בעודף חמצן. כמו בכל פעם החופש גם משאיר לי כאבי גב, כי מקומות לישון בהם הם רק כורח הנסיבות כשמדובר בכיבוש העולם וקשה לייחס להם חשיבות רבה. לילה אחד בבית, וגם הוא היה על הספה. גם המשקל הכבד שסחבתי איתי, ראש מלא במחשבות מפוזרות, תורם לחוסר הנוחות והחולשה של הגוף בשעות האחרונות של החופש כפי שהצלחתי להכיר אותו עד עכשיו.
אני תוהה אם תסביכי הסקס שלי יגמרו איי-פעם. גם כשהמצב טוב (ואפילו טוב בלשון המעטה) הנשמה הטמאה שלי לוחשת לי מילים מלוכלכות וסכסכניות. צלקות התקופות בהן פורנוגרפיה הייתה חלק יום-יומי מחיי עוד לא פגו, ואני מקווה מאוד שהן ברות החלמה. נמאס לחיות על גבול הסיפוק, ואני לא הולך להכניס אף אחת למשהו שהיא לא רוצה בעצמה.
המוזיקה שוב מתחילה לזרום לי בוורידים אבל לצערי התאים שלי מסרבים למצות אותה. אני נחלד מיום ליום, מאבד את זה. היום בטח אכתוב עוד שיר אחד לפחות, אבל הוא יהיה מהשירים עמוסי ומוגזמי הליריקה שיוצא לי לכתוב מדיי פעם ולא יוצא לי להלחין (או לזכור) לעולם. השירה בקנטים. לפחות האצבעות הכותבות עדיין משומנות היטב ומצליחות להגיע להישג הנדרש של קטעים ברמה סבירה כשיש את ההשראה. אז סיפור אחד ושיר אחד להיום, מקווה לעמוד בזה.
מקווה גם לעמוד באימון אחד. הספורט עושה לי טוב, שכחתי כבר כמה, כשהשבוע עשיתי את האימון הביתי הראשון שלי כבר כמה חודשים כשהבנתי שמה שאני עושה בצבא פשוט לא מספיק לי, ושהגוף מרגיש טוב פי כמה אחרי שאוכלים ונחים כמו שצריך אחרי אימון כזה. אני חוזר במהירוץ לגוף שנתן לי את הביטחון להיות באמת מי שאני.
יאללה, מחר בבוקר לצבא.
============================================
תראו אותה רוקדת, עולה יורדת,
ברחובות העיר שלה
מבט של אש יוקדת, כל המדינה עובדת
היום רק בשבילה
כמעט ולא בוכה לא מרגישה שהיא צריכה
להיות עכשיו שלך
תראו איך היא שמחה כשבליבה מהפכה
איך שהיא מצליחה
לסובב ראשים של אנשים ממוסקבה ועד קרואטיה
הם לא יצליחו לנצח את הרוקנ'רול של קטיה
תראו אותה לומדת, איך היא עומדת
על עקרונות האהבה
לא מפחדת, והיא רועדת
רק בשביל לדרוש קירבה
לא מפריע לא פגיע להריע לה
כשהיא זורקת ת'חולצה
לא תזיע לא תגיע בחורה היא
אשת קיץ מי ימצא
דולק אחריה מדרום אשדוד עד צפון נתניה
דרך סמטאות עיר הבירה נושם ת'רוקנ'רול של קטיה
וכשהיא עצובה, כל האור שסביבה, נצבע כחול בהיר
על הלחי שלה, מתגלגלת דמעה, ששואבת את אורות העיר
לא אכפת לה אם זה כאן, העיקר שיתוקן החור הזה שבשמיים
שנחזור יד ביד, לא יהיה יותר לבד, לפחות לשבועיים
כי אם תשימו אוזן בכל דלת של אמבטיה
תשמעו אותן שרות את הרוקנ'רול של קטיה
===================
הסיפור יחכה, ואולי לא יכתב לעולם, אבל בואו נישאר אופטימיים.
ספויילרים - בחורות יפות ואמיצות באוטובוס.
Keep on rockin in the free world
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
