Politically Honest.

תחסכו ממני תגובות זולות שנועדו להקפיץ את הרייטינג שלכם רק כי קראתם איזה פוסט של סניה, בסדר?

אני כבר מתחיל לראות את הבלוג הזה כיצירת אומנות המשקפת את הדור הזה. המרדף אחר משמעות, ההיתקלות החוזרת והנשנית בריקנות ששמה לך רגל שוב ושוב בעודך רודף. העצלות, התזונה, ההשפעה התרבותית, המודעות המוחלטת לכוחות המניעים את העולם והרגשת חוסר האונים מולם. אז נכון, מצבי אולי יותר טוב מאיכר פשוט שצריך להתמודד מול מלך, כי יש לי את הכלים לעקוף את הפרשי הכוחות ולהגיע למעלה. אבל מרוב כלים נוצר בלבול, שמונע ממני כל צעד נוסף.

אני עייף. מאוד. ישנתי כמעט את כל היום, למרות שאתמול לא הייתי כל כך עייף ובלילה עצמו ישנתי כמות סבירה של שעות בתנאים טובים (כלומר עם ענבל במיטה, כן? אפשר לראות את זה גם כתנאים בעייתיים לשינה) אבל היום שלי התחיל בערך ב15:00 בצהריים, אחרי טראנס ארוך של צפייה בסדרות קומיקס, שינה, התעוררות, הדלקת עוד פרק עד שהגענו לשעה המכרעת הזו. נראה לי שבאמצע כתבתי משהו, אבל אני לא באמת זוכר. כל התוכניות שלי עומדות במקום. הרצונות והשאיפות שלי כבויים, הפעולות שלי איטיות להחריד. 

אנשי הלטאה.

ראית אותי נשבר היום. אבא שלך ראה אותי נשבר. כבר הרבה זמן שלא כאב לי בלב ככה, תאמיני לי. כאילו תפס אותו אגרוף מגודל ולחץ עליו כמו על אף של ליצן, רק כדי לשמוע צופרון מעלה גיחוך. והצפצוף לא בא, ובמקומו הגיעה צמרמורת שהזדחלה באכזריות במעלה השדרה, כמו איגואנה אדישה ואכזרית, תופסת כל חוליה בציפורניים אכזריות ולא מוותרת עד שהיא מגיעה למעלה ומתיישבת בתוך הראש. תפיסה, כיווץ, הזדחלות, התיישבות. ישבתי בסלון הזה כמה דקות טובות וחוויתי את התהליך הזה שוב ושוב. כשהתעוררנו זה עוד היה בחיתוליו, אבל עדיין לא הצלחתי לחלץ חיוך אמיתי מהיום הזה שנמרח לאיטו על 24 שעות ארוכות מדיי.

אני מצטער שהיגענו למצב הזה. הכל כך רגיש הזה. מפחד לשבור פה משהו, מפחד שאם ניפול עכשיו יקח יותר מדיי זמן לקום. את נאחזת בי ואני נאחז בך, ואנחנו גבוהים, והנפילה הזו תכאב. אנחנו ניפצע, זה ברור. אולי ניפצע כל כך שיקח לנו שנים עד שנחלים ונפתח את היכולות לחזור לטפס. אני מפחד שיש בלב שלי קן, והוא מלא בהן. באכזבות שמהן בוקעים אותם שברונות לב, אותם פרצי יאוש וחולשה. ובכל פעם הם מתנשלים, נהיים גדולים יותר, חזקים יותר. אפורים יותר. מפחידים יותר.

מקווה שהארס הזה לא קטלני. לוקח לו הרבה זמן להתחיל להתפשט, אבל נורא מעט זמן עד שהוא מגיע לכל הגוף. קצת כמוך. קצת כמוני.

שחררו אותי מעצמי. קולות כאלה בראש אני לא מאחל לאף אחד. בפעם המי-יודע-כמה, איבדתי את האהבה באופן זמני.

Cm G7

Cm G7

Cm G7 G#7 G7 בית

Cm G#7 Eb G פזמון

את שוברת לי את הלב ככה, אל תשקרי ותגידי שלא ידעת

זה את מול עצמך עכשיו, פחד, אני כבר לא בחתיכה אחת

אם את לא שלי כמו שאני שלך, אני לא שלך כמו שאני שלך

ותחרטי את זה על הקירות בדם, אני לא יודע מתי אני אברח

כמה אומץ יש לי, וכמה אין

אני הולך ונחלש, והולך וקטן

כמה שאני עומד מאחורי האמת

האידאל מת האידאל מת

זה משחק של קח ותן בראש

זה משחק של קח ותן בראש

זה משחק של קח ותן בראש

זה משחק זה, זה משחק

זה משחק של קח ותן בראש

זה משחק של קח ותן בראש

זה משחק של קח ותן בראש

זה משחק זה, זה משחק 

כבר כמעט שנה אני נלחם בך, בעצמי ובכל מה שידעתי

מנסה לשכנע את כולם, ש-בי לפחות עוד לא בגדתי

ואני אאלץ לשקר לך, או לחסוך ממך 90 אחוז מהאמת

כי בגללך ילדה, או אולי בגללי

האידאל מת האידאל מת

זה משחק של קח ותן בראש

זה משחק של קח ותן בראש

זה משחק של קח ותן בראש

זה משחק זה, זה משחק

איך אני אמשיך קדימה, הראש שלי לקרקעית נמשך

במשקולת של 10 טונות, והכל בסוף אני אשכח

פעם היה לי כוח, פעם לשבור אותי היה מאבק אלים

ועכשיו ביום אחד, גג שבוע, אני אמות כי אני לא מצליח להחלים

ואני אאלץ לשקר לך, או לחסוך ממך יותר מדיי מהאמת

כי בגללך ילדה או אולי בגללי

האידאל מת האידאל מת

ואני לא רוצה להלחיץ אבל

אני חושב שזו ההזדמנות האחרונה

נאלץ לחתוך את זה באמצע

בשם האמת ובשם האמונה

החיוך שלי נחבא ממך, ואני לא יודע בגלל מה

רקדת מדהים, רקדת כל כך יפה ילדה

אבל זה הזמן לפנות את הבמה

וזה לא בגלל שכואב לך

זה בגלל שאני חי בתת-רמה

רקדת טוב, רקדת כל כך יפה ילדה

אבל זה הזמן לפנות את הבמה

החלום, אם יתגשם.

אינטרו + שיר ראשון: שום דבר אחר

2: לערער אותך 

3: דנה

4: על הידיים

*ילדת החורף*

5: כל הזמן http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=438590&blogcode=13352233

6. מחרוזת ראפ-פאנק:

*קולות החופש  http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=438590&blogcode=13443419

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=438590&blogcode=13441036

*פואמה לאדם החושב (להיכנס לכם באמא) http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=438590&blogcode=13376807

*כוונת המשורר

חזרה לשגרה!

7: קאבר - נזירי הפאנק http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=438590&blogcode=13470166

8: גבר ואישה/שברון לב יום א'  http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=438590&blogcode=13099865

9: כולם מפחדים http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=438590&blogcode=13352331

10: קומי

11: ראש למעלה 

12: רציו אמוציו

13: יש לי 

*סולו מטורף מלא תופים יאללה הביתה*

טוב, צריך ללכת, משלים את זה עוד מעט ומתחיל לעבוד עליהם שיהיו מושלמים, לפי הסדר.