Politically Honest.

צעד אמיץ, צריך להודות. כשאתה מסתובב עם חלון פתוח אל תוך הנשמה שלך, ומרשה לכל אחד להציץ, הדבר שאתה הכי לא מצפה לו הוא שיום אחד מישהי פשוט תקפוץ פנימה. תופיע מולך, קרוב כל כך, תסתכל לך ישר בעיניים - ותחייך. זה חלון, גברת. לא נכנסים אליו ולא יוצאים ממנו. את לא יכולה לעשות את זה, את פשוט לא יכולה. והינה היא עומדת, בשיא החוצפה, ממשיכה להתקיים כאילו לא אמרת דבר. אז אתה לוקח אותה לים.

כל מחשבה עכשיו קריטית. כל דבר שיעבור לך בראש יכול להרוס את זה, או להפוך את זה לדבר הכי טוב שקרה לך בחיים. עצם זה שאתה חושב על זה - כבר מוריד ממך. תהיה אמיתי, יהיה בסדר. יהיה אחלה. 

===

יקום יקר ואהוב שלי, קוסמוס אינסופי ויפהפה, אתה החבר הכי טוב שאדם יכול לבקש לעצמו. תודה על כל רגע, אוהב אותך באמת מכל הלב.

בפעם הראשונה כבר הרבה זמן אני לא יכול לכתוב פה הכל - בעיקר כי יש דברים שאני צריך להגיד פנים אל פנים לפניי. אבל אני שמח לעדכן שסחבק הולך לישון כשהידיים החזקות והקרות שלפעמים מחזיקות את איבריו באחיזת ריקנות מוחצת וכואבת, עכשיו מלטפות את המוח והחזה מבפנים, משאירות הרגשה שאין שנייה לה. ההרגשה של כמעט, ממש כמעט, אבל עוד לא.

רמת הגולן, קצרין, אמצע הלילה. אנחנו מחפשים איפה לשבת, ומוצאים פאב פינתי וכפרי. כשנכנסים - אווירת מערב פרוע. נועצים בנו מבטים, מרגישים שאנחנו לא שייכים למקום. הגיל הממוצע גבוה בהרבה מ20. עומדים בחוץ כמה דקות ושוקלים אם להיכנס, וכשמציצים פנימה - הופעה חיה של רד הוט צ'ילי פפרז על המסכים. ברור שנכנסים.

התנועות החדות של אנתוני קיידיס, בחור שעבר עליו לא מעט בחיים, גורמות לי לחשוב הרבה על מה שעובר עליי בזמן האחרון. סוג של חזרה בתשובה, רק בלי כל הקטע עם רבנים, כיפה ושמירת כשרות. ההרגשה החזקה שרוב הדברים לא קורים לי במקרה פשוט נחה עליי, יושבת לי בראש ולא מוכנה לעזוב. במידה וקורה משהו במקרה, זה פשוט עובר ליידי, ואחר כך אני יוצא עם הרגשה ריקה ומבולבלת שמאוד דומה להרגשה שאני מקבל כשאני יוצא מחנות וקונה דברים שעמוק בלב אני מרגיש שאני לא צריך. 

זה לא במקרה, העובדה שאמא שלך תמיד דחפה אותך להיות תלמידה מצטיינת. התפקיד שקיבלת בצבא, שבסופו של דבר הוביל אותך לעבודה שאת עושה עכשיו, גם הוא לא במקרה. ההתארגנות הזריזה שלך בבוקר, שבזכותה הספקת להגיע לאוטובוס הזה ולא לאחר אותו כמו בדרך כלל כדי להגיע ולעשות את אותה העבודה, גם היא כנראה לא מקרית. תראי, כל אלה גרמו לזה שהעיניים שלנו יפגשו. יפגשו, לא שאת תסתכלי עליי ואז תסיטי את מבטך, ואז יהיה תורי ולא נשים לב בכלל שניקלטנו במוח של מי שעומד מולנו. אשכרה מפגש, עין בעין, והופס - הרגע נגמר והכל ממשיך כרגיל. אם היינו מבינים שזה לא במקרה, אם היינו מצליחים לחשב כמה אמהות, כמה סיבות להיכשל בלימודים, כמה תפקידים בצבא, כמה עבודות, כמה אוטובוסים, כמה אנשים, וכמה מבטים מצטלבים לנו ביום יום ובכל זאת אנחנו קיבלנו את אלה שהובילו אותנו לרגע המדוייק שבו אני מסתכל לך לתוך העיניים, את מסתכלת אל שלי ושנינו מורידים את הראש עם מבט אדיש כאילו כלום לא קרה - הקירות היו נופלים מזמן. הכל היה נשבר לרסיסים. 

לא סתם המורה שלך בכיתה א' וב', ואולי אפילו הגננת שלך בגן חובה, נטעו בך את האהבה לקריאת טקסטים. לא סתם הגנטיקה שלך מאפשרת לך בכלל לעשות את זה ביתר קלות ולהנות מכל רגע. גם אם את חושבת שהגעת לקרוא לכאן לגמרי במקרה, כי יש אלפי בלוגרים עם אלפי בלוגים, לא מעט אתרי בלוגים, המוני אנשים שלא כותבים בכלל בלוגים - ובכל זאת אני כן כותב, ואת מצאת אותי, ואת קוראת ומתחברת ומרגישה שמצאת מישהו שחושב, אפילו קצת, דומה לאיך שאת חושבת. 

=========

טיפסנו את הרמה עם המאזדה 3 של דוד שלי, ותוך כדי שריפת דלק על חשבון החברה בה הוא עובד נתגלה בפנינו אחד הנופים המרהיבים ביותר במדינה. מכביש צר בין מצוק גבוה מצד אחד וההרים של סוריה מצידו השני, עלינו לנקודה כל כך גבוהה וכל כך נקייה שנראה כאילו היגענו לים של פרא. השדות נמתחים עד קו האופק. אנחנו מעל כל ההרים. אפשר לראות בקלות איזו ג'מילה תולה את הכביסה שלה בכפר שממול, כי הראות משגעת. אין ספק, הגענו לרמת הגולן. 

נופים פנורמיים של מקווה המים-המתוקים הגדול ביותר במדינה מהפנטים אותנו מהגג של מדרשת השילוב במבוא חמה. בניין של שלוש קומות, על אדמה שנמצאת כמה מאות מטרים מעל לאדמה שנראית איי-שם מצידה השני של הכינרת, עם חברים מהצבא, קרובים לשקיעה, והרוח משגעת. איך את לא מרגישה את זה, כאן ועכשיו, את התחושה החזקה כל כך שכולנו שותפים לגורל, את ואני יכולים עכשיו לעשות כל כך הרבה טוב אחד לשנייה, אנחנו הרי אדם אחד בשני גופים, חווים את אותה החוויה ממקום כל כך קרוב. כלשבן אדם אחד יש שני גופים, המעשה הרפואי והאצילי ביותר יהיה ללא ספק לחבר את שני הגופים האלה. ליצור שיח כנה ומלא ביניהם. להגיע למצב שבו אני יכול לשכב על הגב, ואת תוכלי לשים את הראש שלך על החזה החשוף שלי ולחבק אותי עם יד אחת. אני אוכל לספר לך את כל מה שעובר לי בראש, וזה ישמע לך הכי הגיוני וחשוב בעולם, אבל בן אדם אחר שיאזין מהצד יאבד את הסבלנות מהר מדיי. מהר מכדיי לשמוע את הפאנצ'. אחר כך, כמובן, מגיע תורך.

הנשמות החופשיות של הארץ הזו צריכות להתאחד. יותר מדיי זמן שלא נפגשנו, מלבד איסופים חלקיים וחפוזים במסיבות טבע, בחופי הארץ, פסטיבלים בלב המדבר וארצות בודהיסטיות רחוקות. הנשמות החופשיות של ארץ ישראל, הזמן שלנו הגיע, כבר יש ריח של חופש באוויר, פשוט תתחילו להרים את המבטים שלכן, להבין שזה לא במקרה ופשוט לתת לי את היד.

========

עוצרים בתחנת דלק וממלאים את מיכל הדלק ברכב של דוד שלי עד תום. על חשבון היקום. חופש הירואיני בריא לגמרי.

===

אני רק מסיים את הפוסט הזה, ויש לי חשק להשתין בחוץ. אני יוצא להטיל את מיימי בשטח המת שמחוץ לחצר, ופתאום קולט עלה כבד והיפר-אקטיבי מתגלגל אצלי בחצר. אחרי מרדף קצר ושליחת יד אמיצה, אני מוצא ביד שלי עלווית אפורה (ציפור קטנטנה ויפהפיה) עם רגל שבורה וכנף עקומה. אבא שלי מתעסק עם בע"ח בחודשים האחרונים, ננסה לשקם אותה.

איזה עולם מטורף. 

הצפון קורא לי.

ואז האוטו של נדב שווק חיים ואנחנו בהתארגנות מחדש כבר שעה בערך...

אבל זה לא מה שיעצור אותנו!

===

קמנו על הבוקר עם דודא לצפון

ארזנו והתחלנו להרים ת'טלפון

הבנים כבר היו מוכנים תוך חמש דקות

שעה וחצי לבנות, מתשלם לי לחכות!

אוסף את דנאל, את רעות ואת אלדר עכשיו

יובל ויהב יעלו לאוטו של נדב

קבענו שבבית של חרזי נפגשים

כמה זמן שלא היה איחוד, החבר'ה מתרגשים!

כל חצי שעה בערך יש חילוף

הנוף מרהיב בחוץ - והחלון שקוף!

שלוק של בירה לכולם - חוץ מלנהג

שרים שירי מולדת כמיטב המנהג

מתחילים במוניקה עוברים לדגנחש

יזהר תומר או שבק - תלוי במרגש

מחפשים כניסה למעין קרוב

יהב מספר שבדיוק איזה חבר טוב

אמר לו שממש מכאן מתחת לגדר

יש מקום שאותנו יסדר

ואנחנו בלי לחשוב חונים בצד הדרך

והולכים לפי דברים שרק נראים בערך

כמו כיוון זרימה שיהיה ראוי

מקווים שהחבר היה שפוי

זוחלים מתחת לגדר הנמוכה

ו-פאק, אני לא מאמין, יש פה בריכה!

הבנים ישר אל על זורקים ת'מכנסיים

הבנות פחדניות ומכסות עיניים

בקפיצה אחת קרה כולם בתוך המים

מושכים את הבנות פנימה עם הידיים

אף אחד לא שכח ת'פלאפון בכיס,

פק"ל קפה, ותן לי ביס, למכונית אני מכניס

חבר'ה רטובים עם רצון לעוד

מרוב הקור תותי מתחילה לרעוד

בלי לחשוב יותר מדיי מכבה את המזגן

נדב מתעצבן כי חם לו, אוף איזה בלאגן!

בספסל האחורי כותבים שירים

באוטו השני, מדברים על סתם דברים

עוד שניה ומגיעים אל הקיבוץ

לבקר בבית השני, לפעמים נחוץ

נותנים כיפים לכל הילדים

רוכבים על הסוסים ולא מפחדים

פה בחורף הקודם הייתה מלחמת שלג

מי בבית, חושתי? אופיר? או סער פלג?

ערב כבר מתחיל לרדת על רמת גולן

מסיבה קורצת, וזה רק חצי שעה מכאן

נצא עכשיו, ונחזור מאוחר

כל דקה מוקדם יותר מבחינתי זה מיותר!

יורדים מהרמה ישר אל הגליל 

מגיעים לשם המצב-רוח לא רגיל

יש הופעה של להקה של מוזרים

לא מפסיקים לצחוק כל החברים

דנאל ותותי רוקדות שם עם כולם

מסכנים, לא יודעים, שהן רק נראות מושלם

שעוד כמה דקות הן יאכלו להם ת'ראש

ובסוף יעזבו, אף'חד אותן לא יכבוש

עד הבוקר עם גיטרה מחכים בחוץ

בוקר ערפילי עולה לאט על הקיבוץ

הולכים ברגל לטבילה של שחר

בבריכת התאנים, ומכאן ישר

לחדר האוכל להגיד להתראות

הלהקה עוזבים עכשיו את ארץ הפלאות

מצטערים, ואוהבים, ומתגעגעים מאוד!

אבל צריכים להיות בבית עוד כמה שעות

הביקור נגמר, וכולם כבר בבית

גמורים, שחוקים, עם חיוך על השפתיים

לא מאמינים שמחר חוזרים אל הצבא

מתחילים לקבוע ת'ביקור הבא

אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון,

מכינרת ועד הרמה,

נזמר והשיר יעפיל לעמון

יהדהד עד מדבר השממה