לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Politically Honest.


אהבה חופשית.

Avatarכינוי: 

בן: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2017

שמות


אני מנסה להתרכז בכתיבת הקטע הזה לצלילי נעימת ההמתנה הלא-נעימה-כל-כך של המענה הטלפוני ב"אוצר החייל". כמובן שזמן ההמתנה ארוך - כרגיל. למעשה בעת כתיבת שורות אלה אנחנו עומדים על 12:43 דקות. כן כן, 12:43 דקות בהן חסכתי מכם את העול ונאלצתי לסבול בעצמי נגמרו והחלטתי שנמאס לי ואני רוצה חברה. כמובן שחברתכם תהיה רטרואקטיבית, ובכל זאת - יש משהו על-זמני בקשר שבין הכותב לקורא. בזמן שאני כותב, אני מרגיש שאתם כבר קוראים - ובזמן שתקראו, אתם תרגישו שכתבתי באותו הרגע ממש בשבילכם, כמו בשיחה אפליקציונית בזמן אמת - יהיה שם דיאלוג דרך שער הטקסט שחוצה את הזמן והמרחב המוכרים לנו ופותח ערוץ תקשורת חזק יותר מכל רשת סלולארית או ענן אתר. 

 

רק אתמול בחדשות דיברו על המענה הטלפוני האיטי של חברות האשראי והינה מסתבר שגם הבנקים עצמם לא יוצאי דופן בתופעה הזו. אני תוהה אם זה רק אפקט באדר-מיינהוף או שמאז ומעולם זמני ההמתנה הארוכים היו מכת מדינה. באדר-מיינהוף, אגב, זה האפקט הפסיכולוגי שגורם לנו לשים לב לדברים אחרי ששמענו עליהם לראשונה - כמו מילה חדשה שלמדנו ופתאום צצה בכל מקום, פרסומות למשהו שרצינו שפתאום מושכות המון תשומת לב למרות שהיו שם חודשים קודם, שחקנים שרק הכרנו ופתאום מככבים בכל כך הרבה סרטים והיי בכלל לא שמתי לב לתפקיד שלו בסרט ההוא ובוא נראה את סדרת המתח-מדע-בדיוני החדשה שלו.

 

אני חושב שיש לי אפקט באדר-מיינהוף על אפקט באדר-מיינהוף. מאז שלמדתי את השם התחלתי לשים לב אליו כל הזמן. זה וואחד לופ מתיש.

 

אני רוצה ללכת לחרבן ומפחד שנציג השירות יענה בדיוק אז. היי, היא ענתה! חכו רגע -

לא, הגעתי למוקד הלא נכון, היא מפנה אותי לבנק והסניף שלי

אה, הם צריכים סיסמא - היא אצלי איפשהו, צריך לחפש אותה בין אלפי המסמכים שקיבלתי כשפתחתי את חשבון הבנק הראשון שלי כבן אדם בוגר במדינה מערבית.

לא, זה לא הולך לקרות עכשיו.

 

אני מעדיף סיפורים בלי שמות. הינה, אמרתי את זה. שמות מוערכים יתר על המידה. אני אדייק - כי שמות של מקומות, או של חברות אני מאוד אוהב. הם נותנים אסוציאציה, רקע כללי, משהו להזדהות איתו. אני חושב שאני יודע, פחות או יותר, איך רוב האנשים מרגישים כלפי "אוצר החייל", יותר מזה - אני יודע שאנשים ישליכו את מה שאומר על הבנק שלהם - לאומי, מזרחי טפחות, ברגע שאמרתי אחד אתם חושבים על מה שחשוב לכם. אבל ברגע שאני צריך לתת שמות של בני אדם לדמויות העניין מסתבך לגמרי. ה"מאיה" שיש לי בראש לעולם לא תהיה המאיה שיש אצלכם בראש. אפילו לא קרובה. בהרבה חבורות, דווקא כאלה שלא מכירות יותר מדיי לעומק - יותר חבר'ה של צבא, של עבודה, של איזה טיול או סדנא - יש דיבור על "שמות של כוסיות". אני ממש לא מתלהב מנושא הדיון, ולא מהמילים שנבחרות בו, אבל כחלק מהמכנה המשותף המאוד נמוך (שלרוב סותר את רוב הדברים שאני מאמין בהם) השיח מתמקד סביב הדבר הזה. 

 

אין גבול לכמה אנשים יכולים לדבר על האם "מעין" זה שם של ספורטאית או של שמנה. אם "הדר" זו הבחורה הכי יפה או הכי מכוערת בשכבה. כל שם כזה נותן לכל אחד אסוציאציה אחרת, לפי הבחורות שהכיר בחייו. יש קונצנזוס קל בארץ על שמות של טייסים, ובדרך כלל שמות אקזוטיים כמו "קמילה" או "ויקטוריה" מקבלים הקשר דומה, רק בגלל שהם מגיעים מ"המורדים" ולא מהחיים האמיתיים שלנו. 

 

אז בקיצור, אני מעדיף את זה בלי שמות. כדי שהדמויות יקבלו את ההקשר הרגשי הראוי להן. כדי שהבחורה על הבר תיראה כמו הבחורה שאתה רוצה לראות על הבר - ולא כמו הבחורה שהכרת באותו השם. לכל הפחות, אני מעדיף לדחות את אמירת השמות לרגע האחרון, לתת לך - לקורא - כמה שיותר זמן לעצב אותה בראש כראות עיניך. לא, צבע העיניים או השיער ואפילו תיאור תווי הפנים וקימורי הגוף לא באמת ישנו לך. אתה תעצב אותה איך שאתה רגיל, איך שהיית רוצה. 

 

מעניין אותי אם כשאתה קורא אותי בגוף ראשון - אתה מדמיין שאתה אני, או שאתה מדמיין אותי מספר את הסיפור. אני שואל את זה כי את הבחורה אתה בטוח מדמיין כמו הבחורה שאתה חולם עליה - ולא נעים לי להיות זה שמסיים את הלילה בדירה שלה, במיטה שלה, חלונות פתוחים, ג'וינט מעשן ביד וסדינים שמזמן איבדו אחיזה במזרון. אני לא התכוונתי אחי - באמת שלא, זה לא היה בכוונה. אני חשבתי על בחורה אחרת! רק ברגע שקראת היא קיבלה את הפרצוף הזה, את הקימורים האלה, כן - אתה יודע על איזה קימורים אני מדבר. אני, אגב, לא יודע על אילו קימורים אתה מדבר - וכאן כל הקסם.

 

אז בלי שמות, לפחות עד הקטע הבא, בסדר?

נכתב על ידי , 10/7/2017 11:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להרים


אני מרים שנייה את העיניים מהמסך הקטן כדי להקליד טקסט המיועד למסך הבינוני ואולי יום אחד יגיע איכשהו למסכים הגדולים או לפחות חזרה לאלפי מסכים קטנים נוספים. 

 

החום הזה בלתי נסבל. אני נוטף 24 שעות ביממה מ90% מחלקי הגוף וזה לא נפסק. אני טפטפת של מים מלוחים בניחוח אנושי, הבגדים סופגים, המזגנים מנדפים והינה זה חוזר. מנסה לישון צהריים, מתעורר 4 פעמים בהפרשים של עשרות דקות ומוותר. שותה קפה - קפה קר! - והקפאין רק מגביר את התחושה הזו. מנסה לעשות ספורט ונאלץ להתחבט בשאלה האם אני במהלכה של ריצה או שחייה. ויתרתי על מקלחות, אני פשוט מתנגב עם מגבת - וזה מרגיש נפלא, הדקות האלה ללא מעטה לחות נוזלי, אבל אלה דקות ספורות שבסופן שלולית.

 

הולך בעירום כמעט מלא ונדבק לכל דבר מעור בבית. אין לי נטייה להזעה מוגזמת. לא מזיעה בכפות הרגליים, לא בכפות הידיים. גם הריח בסדר גמור. זו הלחות, הלחות הזו מטריפה, אני מרגיש כמו חוליה חדשה בין היונקים לדו-חיים, רוצה להסתתר מתחת לאיזה סלע עד שהכל יעבור. אז מה אני עושה עם החיים שלי? טס להודו. כן כן. גאון. אני אטוס להודו - אחד המקומות הכי מזיעים בעולם, מוקף במזיעים אחרים. 

 

אז אני אעלה לצפון. להרים. ללחות הנסבלת, למחלת הגבהים. להרגשה הרעה. צריך לעלות בהדרגה, אני אומר לעצמי כל הזמן ומקווה שאזכור זאת, כי אני מתמודד אחלה עם מחלות אבל במדינה זרה עם רפואה בינונית וסיכוי גבוה לקלקול קיבה זה עלול להיות להיות הרסני. אבל אעלה בכל זאת, כי אפשר, אז למה לא? שבוע אני אתמודד, איחנק, אקיא, ואז ישאר לי עוד שבוע להנות מהמקום. 

 

אני הולך לעלות אלייך. בסחרחורות אני אראה את הפנים שלך, חצי אמיתיות, אנסה להבין מה עשיתי בסדר או לא בסדר שאת כאן לידי. את באמת כאן? או שאני רק רואה אותך כי אני צריך תמיכה ואין לי? כי אני כאן לבד, ואת ההפך מלבד, אז אני מזמן אותך שלפחות תהיי כאן בעיני רוחי? אני אוהב להיות לבד. הלבד הוא בסדר גמור. רק צריך מישהו שיטפל בי. באמת לא חשוב מי. 

 

עדיף שידע לכל הפחות אנגלית. שיקשיב. יש לי הרבה מה לומר, מה לספר. מה לכתוב. אני לא אתחיל לכתוב באנגלית - זה כבר יהיה הרבה יותר מדיי. אבל לדבר אין לי בעיה. אני אפילו אשמח

 

עוד בדיוק חודש מהיום אני על המטוס. ניפגש, לפני אחרי ותוך כדי בערוצים התת-הכרתיים. כי אין דרך אחרת. 

נכתב על ידי , 9/7/2017 18:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם   
דפים:  

47,229
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGemini II אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Gemini II ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)