Politically Honest.

כן האישה הזו היא אש

ואני, אנ'לא חושש

מלקבל כוויה

כן זו מהות החוויה

היא נפלה לכאן פתאום

חזק כמו מטאור

ופערה כאן עוד תהום

ומתוכה יוצא האור

שלה

כי האישה הזו היא להבה

ואין סיבה לאהבה

יותר טובה יותר קרובה

ומי קבע שיש תקווה

כי האישה הזו היא אש

אם תתחנן ותבקש

תקבל את כל מה שיש -

לה, הינה היא עולה

בסימני קריאה ושאלה

כן באישה הזו יש חום

בוער בה כבר מהתיכון

היא לא יודעת איך לבחון

אותך, היא תנסה הכל - 

אז שיהיה לך בהצלחה

כי האישה הזו היא קסם

והיא אף פעם לא עונה לאס-אם

-אסים,

טוב לפעמים לכמה אקסים

האישה הזו היא להבה

ואין סיבה לאהבה

...

וכל הגוף שלי בוער

וכבר שנים שלא הייתי כל כך ער,

מהתרדמת הינה באתי למציאות

המדממת מכאב, זה טוב זה כיף אנ'לא חושב

על שום דבר חוץ מעכשיו וכאן

ולא אכפת לי כמה מסוכן

זה

זכיתי להיות אח גדול לאחות קטנה

על החוויה הרגשית הכי עוצמתית שהייתה לי בזמן האחרון - להכיל ילדה מדהימה בת 10 במשברים הקטנים של מחנה קיץ רחוק מהבית. על ללוות מרחוק תהליך התבגרות ולראות איך השכל והרגש מנסים לתפוס את מקומם בזהות שלה - באיך שהיא רואה את העולם. לקחת אותה לתדריך של שומרי הלילה. לקבל את החיבוק הכי חזק שילדה בת 10 שכולה עור ועצמות יכולה לתת. איך ילדה בת 10 יכולה להיות דומה כל כך לגבר בן 40+ ועדיין להיות יפהפייה וחמודה? 

האמת, כל האמת, ורק האמת שאת רוצה לשמוע

אם את לא רוצה להתמודד עם האמת שלי, אל תצפי שאמשיך להגיד לך אותה

תגובות אגרסיביות וחד צדדיות לגילויי לב הן לא דרך טובה לעודד בנאדם להמשיך להיות פתוח איתך

אדם נגד מכולה - 18 שעות לבד ביער (בלי קליטה)

- מערכת היחסים שלי עם הצרעות 

- רמת האמצעים שהיו לי (ומעט השימוש שהיה לי בהם)

- רשת צל צבאית

- צמרות עצים ואיצטרובלים ברוח

- שקיעה נצחית (זמן משוער - זמן בפועל)

- מוזיקת טבע - מקלות אבנים ציקדות ורד הוט

- השידעך שפתח את התקופה

- נודיזם פסטוראלי

- לזוז לפי השמש

- לחכות עם הג'וינט?

- רוצה לקרוא אבל יש יותר מדיי מחשבות בראש

הפצת תמונות של בחורות ולמה זה לא סבבה

יש לי נפילת השראה קלה, רק כותב פה טיוטות ונקודות. אולי אפתח בהמשך. 

#FilterIsNeeded

על מה אני כרגע: קפאין מטובל בריקנות וקצת אדים של ספריי להסרת חלודה. 

כבד עליי מאוד לכתוב את הפוסט הזה עכשיו, אבל כמו בקקי אחרי מקלחת - הצורך גובר בסוף על הבאסה. החיזוקיות (ג'וינטים סיעודיים על ערש דווי שרק מחכים להיגאל מיסוריהם ולעבור לארץ האפר והפילטרים) שמאוחסנות בבטחה במסילות שבין החלון לרשת בחדר שלי עושות לי יותר בחילה מכיף, מעבר לכך שהן מדליקות לי נורת ג'אנקיות וריקבון אדומה ומהבהבת. וזה קשה עם כל הפלאשים האלה כשאתה לא בפוקוס. 

אני בפוקוס. עודף פוקוס. אני מודע למרחב. אני מודע לזמן. מודע לחוסר המשמעות של שניהם, של ההתקזזות שלהם אחד עם השני. כמה זמן מתבזבז על הדרך בין נקודה א' לב'? כמה אני מצליח לנצל את הדרכים האלה? אני מבלה את רובן בבהייה באינטרנט. בעצם, זה מה שאני עושה גם בבית - גם בו הזמן לא עושה כלום חוץ מלהתבזבז. אני לא מפרסם את השיט הזה בבלוג המסחרי שלי - כי אין לשיעמום הזה קהל. אני לא יודע בכלל אם יש לי מה לפרסם בבלוג המזדיין הזה. אני בונה על זה שכולם דפוקים כמוני. קיבלתי הזדמנויות אדירות לחשיפה ואני מבזבז אותן על חומרים מיושנים ולעוסים. תהיות על מערכות יחסים. למי פאקינג איכפת.

אני רוצה את האומץ לכתוב על החיים שלי כיצור נאלח שפגע בבחורות מספר לא מבוטל של פעמים, מתחרט על מעשיו ומבטיח לחרוט על דיגלו את קידום המלחמה במיניות החולנית של המאה ה21 - אבל אני מרגיש שאני צריך את האישור של הבחורות האלה. אין לי את האומץ לבקש מהן. לא בא לי להפעיל את הטריגר הזה. אני יודע שהמחשבות והזכרונות האלה הפכו אותי למי שאני היום בקטע הכי טוב שיש - אני לא יודע מה זה עשה להן. הן למדו מזה? או רק נפגעו והדחיקו? 

אני זוכר דברים גרועים. לא יודע כמה הם חמורים בסקאלה החוקית, אבל הם חמורים בעיני. יש פה אפילו פוסטים שמתעדים את התהליך הזה, לדעתי. אפשר למצוא כאן זכרונות מהילד שחושב שפתיחות מינית היא הפיתרון לכל בעיה בחיים ומי שלא מבין את זה רק צריך שיעזרו לו להבין את זה. גם בכוח אם צריך. מוזר לכתוב את המילים האלה בעמוד שהולך להתפרסם, הנחמה היא שהבלוג הזה ו"פרסום" לא בדיוק הולכים יד ביד. זה דבר טוב לפעמים, במיוחד כשיש בלוג מסחרי.

אז זה יהיה הפוסט הבא. זה יהיה הדבר הבא שאכתוב - בעילומי שמות, מקומות וזמנים - מלבד הזהות האישית שלי. תחזיקו לי אצבעות, ובבקשה - תסלחו לי על זה אחר כך.