מלחמה!

ולא סתם אני אומרת ילדה......אני ילדה קטנה.

אולי חשבתי שאני הרבה יותר בוגרת לגילי אבל אני לא, כנראה שכל מי שמסביב רק חושב ככה, אולי זה פשוט נוח להאמין.

אני ילדה קטנה, אני לא עצמאית, לא החלטית, אף פעם לא סגורה על עצמי, אף פעם אני לא עושה מה שבאמת טוב לי- מה שבאמת אני רוצה.

למה? אולי כי נוח לי?

אולי כי ההורים הרגילו אותי שאין לי למה לקרוע את התחת בעבודה כי כסף זה הדבר האחרון שחסר להם, אבל בכל הזדמנות שנייה מזכירים לי את זה.

אולי כי תמיד עשו בשבילי הכל, ועד היום אין לי מושג איך מבשלים, שוטפים את הבית, מכבסים, מפקידים כסף בבנק ועוד מליון פעולות.

אני לא יודעת אם אני מפונקת, אולי פשוט גדלתי לזה, גדלתי לתוך חיים כאלו שצריך לרצות את אמאבא, צריך שכולם יראו שהציונים שלי גבוהים, שאני יפה ורזה, שאני מוצלחת.

ותכלס אין לי מושג מה אני באמת, מה אני באמת רוצה, מה באמת טוב לי.

בחיים לא הלכתי אחרי החלומות שלי, אולי אחרי החלומות של אבא.

אני אפילו לא יודעת איך לחלום.

שכחתי להוסיף: קיבלתי תפריט דיאטה נורמלי סוף סוף, עברתי את כל הבדיקות הדרושות, מתברר שלא חסר לי בעיות בגוף (כולסטרול בוה, מחסור בברזל ובויטמינים), עברתי בדיקות לב ובלוטת תריס מזל שהכל תקין ואפשר להתחיל מחדש. אני לא מוותרת לעצמי יותר. אני ארזה ואפטר מכל הטירוף הדיאטה בחיים שלי בדרך הנכונה והבריאה, נכון שאמרתי את זה מליון פעם אבל אני מתכוונת לזה כ"כ עכשיו. אני זקוקה לזה כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה, שזה קטן עליי.אני לא אכנע לכל ההפרעות האלו. מעכשיו אני מודדת את עצמי רק פעם בשבוע, אוכלת כמו שצריך, עושה ספורט, נפגשת עם מי שצריך כדי לטפל בכל החרא הזה. יהיה טוב :)