UnFabulous

אז הסופ״ש היה דיי שקט כשרק אני ואמא היינו בבית. לא הרגשתי טוב, אז לפחות יכולתי לנוח בשקט. 

כבר שבוע לא יצאתי מהבית או ראיתי מישהו שהוא לא מהמשפחה שלי, ונגה הציעה לפני כמה ימים לבוא ודפי הציעה היום לבוא אליי בערב אבל עם איך שאני ניראת ומרגישה אולי עדיף לדחות ביקורי חברות לאחרי החג. והסתבר לי ממש עכשיו שלדפי יש בחמישי יומולדתתתת אסור לי לשכוח כי כבר קרה לי משו מביך עם לשכוח ימי הולדת.

לא יודעת למה אבל ממש אין לי כוח ללמוד לפסיכומטרי שמתחיל ברביעי. מקווה שאני אגיע ברמה של כולם ושאני אסתדר עם החומר. יש בי איזשהי תקווה להכיר שם אנשים. לא שאני לא אוהבת את האנשים בחיים שלי, פשוט עם צבא וזה שרוב החברים שלי עדיין שם אז לא יוצא לי לראות את רובם ביומיום.. ואם אכיר חברים בפסיכו נוכל גם ללמוד יחד. אני לא אשקר- אני ממש רוצה להכיר מישהו. מישהו חדש שיהיה לי כיף להיות איתו ולדבר איתו וכן, אולי להתפתח גם לקשר כלשהו. לא יודעת אם זה יקרה ואם לבנות על הקורס פסיכומטרי כפלטפורמה להיכרויות, אבל אני צריכה להשאר אופטימית וגם אם שום דבר כזה לא יקרה לא להתבאס, פשוט ללמוד כמו שצריך ולהנות מזה שאין הסחות דעת (על מי אני עובדת?).

אז מחר סוף סוף מורידים לי את הגבס מהאף ומוציאים את הדברים שתקועים לי בתוך האף. אני לא אעיז להסתכל כשהרופא ימשוך הכל מהאף שלי אבל אני דיי מפחדת מהכאב. ומה שעוד יותר מפחיד אותי זה איך האף שלי ייראה אחר כך, כי אני לא עוברת עוד ניתוח כזה בחיים. זה האף שלי ואיתו אצטרך לחיות גם אם הוא פתאום אף שנראה כמו מקור של תרנגולת או אף חזיר. אבל יהיה בסדר. מקווה.