צפונית, הססנית, אנונימית. שינה ללא חלומות הפכה למאוסה.

עד שאתאפס על עצמי וארחיב קצת יותר.

נפגשתי איתה מאז התקופה ההיא עוד שלוש פעמים בארבע עיניים. קרה הרבה, ובמקביל, דבר לא השתנה. מאז כתיבת הבלוג, הרגשות רק הלכו ודעכו. הצבא חישל בצורה קיצונית, עברתי טראומות, המצב הנפשי נשאר כשהיה והתלות בלצרוח הכל- התחזקה. עצם השתיקה הובילה אותי למבוי סתום.

עכשיו, יש לי אותו. ואנחנו ביחד. ואני לא בטוחה אם טוב לי או רע לי, אם אני איתו מאהבה וקשר מחייב או כפשרה ומוצא זמין. אין לי איך לברר את זה, ולעולם, כנראה, גם לא אצליח להבין את עצמי.

אני מתחילה לטפל בדיכאון שאובחן אצל הפסיכיאטר הצבאי.

אני צריכה פינה משלי.

אבל נכון לרגע זה, אני הולכת לישון.