צפונית, הססנית, אנונימית. שינה ללא חלומות הפכה למאוסה.

יושבת במזגן כשארוחת הצהריים נאפת לה בתנור, היום אכל לבד ואהנה משבת רגועה וקרירה בבית- אתעלם מכל רחש בחוץ ולא אחשוב על שבוע הבא. התחלתי לקחת כדורים, ואולי עכשיו העולם יצטייר לו בגוון אופטימי יותר. אולי אצליח להתגבר. אולי ארצה לחיות בשביל עצמי. אולי אפסיק לשנוא את הרגשות.

פעמון התנור צלצל, מצחיק לחשוב שזו הייתה שיא הטכנולוגיה בימים ההם. תפוחי האדמה כבר מוכנים, הירקות מדיפים ריח טרי. אני לא חושבת על שום תוצאה או מסקנה, נמאס לי לחיות בעתיד. עכשיו זה עכשיו, ואני במזגן. יום שבת עדיין לא נגמר.