The Mean's Of Life

אתמול פגשתי אותו, היה כ"כ כיף

אותו ואת החברים שלו - יחד עם החברות שלי.

הסתובבנו מלא ביחד, לבד.

ישבנו , דיברנו וצחקנו

ואז באה פתאום השאלה שהבהילה אותי, לא ידעתי מה לענות לו.

כ"כ רציתי את זה, באמת שרציתי

אבל פשוט לא יכולתי לדבר, כאילו בלעתי ת'לשון\:

עכשיו הוא מרגיש אשם, שהוא עשה דבר שהוא לא היה צריך לעשות.

עשיתי טעות, עד שאני פוגשת אותו ומדברת איתו

וכשאני כ"כ פינטזתי על הקטע הזה..שהוא כן קורה

לא אמרתי כלום, לא הסכמתי..

גרר.. |:

רבתי איתה, עם החברה הכי טובה שלי,

יותר נכון - היא רבה איתי.

אני לא מתכוונת להתחנן ולבקש סליחה. ממש ממש לא.

זה לא מגיע לה, הייתה לה הופעה וזאת לא אשמתי

היא גם רצתה להיות איתם ולבוא איתנו

ואח"כ היא התחילה להאשים אותי בהכל, בכל הזדמנות שיש לה היא דורכת עלי.

אז כן, עשיתי טעויות.

וכן - ביקשתי סליחה

וכן, בכיתי.. והמון

אבל אם אני לא שווה מספיק בשביל להיות חברה שלה

אז כנראה שאני באמת לא צריכה להיות חברה שלה.

אני לא אתחנן הפעם.

היא חסרה לי, כ"כ חסרה לי..

אבל למה תמיד שהיא עושה טעויות אני מתאפקת ולא אומרת כלום?

סיימתי איתה, גמרתי איתה.

אני מקווה שהפעם היא זאת שתבוא ותדבר איתי, לפני שאני אשבר ואדבר איתה קודם.

אופיר.. ;~;

מחזירה תגובות.