עברו כבר 6 שבועות.
נשארו עוד 4...
הרגשות שלי כלפיך חזרו
אני חושבת שאני מתאהבת בך שוב. זה לא טוב.
הלוואי שניפגש רביעי הבא רק שנינו
הלוואי והשבוע וחצי האלה יעברו מהר
הלוואי שהם יעברו בשלום.
אני יודעת שגם אתה צריך אותי... לא סתם אומרים שבנים חוזרים חרמנים מהצבא...
בכלל, שאתה חוזר צריך קשר עם מישהו, ואם זה חדש וטרי וכיף.. אז למה לא?
איך אני יכולה לסובב את הדברים לטובתי פעם אחת?
מסכן... באמת שקורעים אותך, לעומתך יש לי חיים טובים.
אבל החזית שאתה מציג... כאילו- קל לך, טוב לך... ואני יודעת שאתה בנאדם חזק, ושאתה שורד.
אבל אתמול, שדיברנו על מה שהכי קשה הסכמת איתי שזה המרחק מההורים.
כלומר גם לך זה קשה...
עכשיו יש לי הזדמנות להוכיח את עצמי, מפקדת חדשה, כיתה חדשה.
הפיצול הזה לא היה לרעה בכלל.
זהו- זו ההחלטה שלי לשבוע וחצי הזה- אני מעכשיו הכי תומכת, עירנית, ובסדר שיש.
להכין מצבות זה קטן עלי, עכשיו שאני חייבת לעשות רושם יותר טוב על המפקדת.
אולי המ"מ תחשוב שהייתי כזאת שקטה ומופנמת רק כי היה לי קשה, ועכשיו זה הגיוני שפתאום אני אפתח ואתחיל לתפקד.
עוד שבוע וחצי נראה מה יהיה. בעזרת השם- יהיה טוב.
אני אוהבת אותך סבתא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
