My book of memories
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 11/2009
לא סתם...
אז תלך, תברח, תתרחק, כמו שאתה תמיד עושה כשלא קל,
תסתיר, תשקר, תחיה חיים כפולים אבל אל תגיד את האמת,
היא לא נחוצה, לא דרושה ולא רלוונטית.
אל תשלים עם עצמך כמו שאתה,
אל תתן לנו להתקרב,
אל תתן לנו לדעת,
אנחנו לא רוצים,
יש רגעים שעדיף לעצום את העיניים ולהתעלם מהמציאות שמכה בפנים.
ואולי
הרגע הזה,
הרגע הזה הוא אחד מהרגעים האלה שעוצמים בהם את העיניים,
מרגישים את
המציאות שמכה בפנים ופוקחים את העיניים לעולם חדש, שונה, אחר, אבל אמיתי
הרבה יותר.
אולי הרגע הזה הוא מהרגעים שמצליחים למוטט את ההגנות שבנית סביב אמונות מתיישנות.
אולי הרגע הזה הוא מהרגעים שגורמים לך להרהר בשונה, ולהתבגר עוד קצת,
רק עוד קצת כדי שתוכל להגיד:"אני מוכן, אני מוכן לקבל".
ואולי זה מהרגעים שפשוט מבלבלים אותך,
שגורמים לך לצעוק לעולם שכבר ממזמן התחרש-
בשביל מה כל התיוגים וההכפשות?
וגורמים לך לצעוק לאנשים שאתה אוהב-
בשביל מה כל השקרים הצביעות?
וגורמים לך לצעוק על עצמך-
למה לעזאזל אתה שותף לכל זה?
ובשביל מה?.
כנראה שהרגע הזה נועד כדי לפקוח לי את העיניים למה שקורה בסביבי,
כי בדיוק כמו שהעולם התחרש, אני ממזמן התעוורתי,
במקום לשים לב למציאות שמתרחשת סביבי הסתגרתי בעצמי,
לא ראיתי שמתחת לפני השטח קיימים משקעים,
לא הרגשתי אותם עד שלא נפלתי בגלל אחד מהם.
ואתה?
תן לרגשות שלך להתפרץ,
תן לעצמך לחיות כמו שאתה באמת רוצה לחיות,
תוריד את המסיכה מהפנים,
זה בסדר,
אנחנו מקבלים אותך למרות הכל,
רק תן לנו לקבל אותך, רק תן לנו להתקרב.
לא סתם אנחנו החברים הכי טובים,
לא סתם.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
