מסע בשלוליות של עומק ושטות

סרט אמריקאי טיפשי בשישי בערב

כן, כן, אני חסרת חיים.

אבל זה סרט ממש חמוד.

קומדיה רומנטית, מה כבר אפשר לצפות.

טיפשי, קליל, לא קליט (ראיתי בלי תרגום. אימיול מזופת).

אבל נפלתי שבוזה. עמדה לי דמעה אחת ברגע מסוים. אבל זה נעלם כשהבנתי כמה טיפשית אני נראית.

קודם כל, הדמות הגברית הראשית בעלת עיינים כחולות גדולות (יש לי חולשה).

הסרט עוסק בחיי בני נוער אמריקאים. הגיבורה חנונית, הגיבור קפטן נבחרת הפוטבול.

כמה צפוי.

זה כאילו אותה עלילה שבה השתמשו כבר 12,769 קודם.

וזה כל פעם כובש מחדש.

מה זה אומר עלינו הנשים?

אנחנו מתיימרות להיות כאלה עמוקות וחכמות,

אבל מספיק שייבוא סרט קיטשי (היומן, מישו?) עם שחקן חתיך

ועם טקסטים מסיפור ילדים אידיוטי (האחים גרים אחראים לכל זה)

ואנחנו בוכות כאילו עכשיו גילינו שסניף זארה הקרוב לביתנו עומד להסגר.

(מה נעשה בלי זארה?! זה כאילו אירופה! איפה עוד נמצא כאלה פריטים בארץ?? בענק האופנה??)

קיצר הבנתם את הפואנטה...

לפעמים אני מרגישה כל כך שטחית שבא לי להרוג מישהו

(מה חשבתם שאני אהרוג את עצמי? הייתם מתים)

תחשבו על זה....

לילה טוב לכל בית ישראל.. Zzzz