כן, כן.
ממש דייט.
לא קומדיה רומנטית מפגרת ולא סיפורי האלף לילה ולילה של חברות.
ממש דייט. אני בדייט. בליינד דייט. מי היה מאמין?!
חברה שלי התעקשה שנכיר. "הוא גבוה, עיינים כחולות. הוא לא פוזל. מה עוד צריך?"
אמממ אולי שיהיה מצחיק, מעניין או סתם שיהיה סימפטי. אבל ניחא.
כמו שסבתא אומרת- "אם הוא קצת יותר יפה מקוף והוא גבר, אז זה מספיק לך ".
אני כבר רואה את השיחה עם הפסיכולוגית הזוגית עוד כמה שנים.
אבל כמו שאמרתי, ניחא.
אני מודה, באתי עם ציפיות. אחרי כל סרטי הנעורים המפגרים האלה את באה עם רף אשליות גבוה.
אפילו עשיתי פן לכבוד הדייט (די זה כבר מתחיל להשמע דבילי).
קבענו לסרט. ראינו שרק 3.
מאוד נהנתי מהסרט. הוא היה מצחיק.
לא הבחור, הסרט.
הבחור היה, איך נאמר זאת בעדינות.... ככה
רק בדגם זכרי. מכוער, משעמם, ובתיאור הכי מקובל על הדעת- פלוץ.
תראו, זה לא שחיכיתי לקורט קוביין הישראלי (חי, כמובן) או לאיזה גברבר מדליק,
אבל הייתם מצפים שלפחות אני אהנה קצת מהערב. אבל לא.
חוקי הבינו-לבינה מתעקשים למרר לי את החיים. אם כולם סובלים מבליינד דייטים,
אז למה שהיא לא תסבול קצת.
ואתם יודעים מה הכי הכעיס?
הוא העיר לי על הגובה.
הפלוצר טען כי בחורות גבוהות זה בעייתי.
(בן זו**ה %@&*$#@^ )
עכשיו בובות וודו זכריות נראות לי באור הרבה יותר קסום.
מי אתה, יצור נאלח שנתקעת לו המילה כל שתי שניות
ומהירות הדיבור שלו הוא בערך כמו המהירות בה עונים ב-144,
מי אתה שתעיר לי משהו?!
קיצר אני, כמו שאתם בוודאי רואים, במצב רוח ששמור לימים מאוד מיוחדים בחודש.
(עוד סיבה לשנוא גברים. כשאנחנו לא בהריון אנחנו מדממות.
כשאנחנו בהריון אנחנו מקיאות, מתעלפות, ומופיעה לנו על התחת צלוליטיס. אנטומיה מקוללת).
בכל אופן מי שרוצה להשמיץ/ לקלל/ לתכנן נקמה/ לסרס יחד איתי מוזמנת.
הרי אני אין לי חבר כמו לכל בת ישראל ממוצעת.
אני נרקבית פה בבית ומקללת את היום בו הומצאו הגברים.
(ולא אני לא מאמינה שיצאנו יצאו מהצלע שלכם).
טוב אז עד שיוכח שיש תועלת בגברים (חוץ מכאשר יש ג'וק במטבח)
להתראות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
