מסע בשלוליות של עומק ושטות

סבא שלי תמיד אמר שמדינה יכולה להיבנות על בסיס של ערכים לקויים אבל לא להחזיק מעמד.

בשנת 48' הוקמה המדינה המסכנה הזו, כשכל העולם נגדה.

שארית הפליטה משואת אירופה ביקשה להיקלט פה בארץ, בתקווה שסוף סוף הם יוכלו לחיות, ולא לברוח מהצל של עצמם.

אלו שעלו מתוך ערכים ציוניים, רצו להגשים, היה להם חזון-  להקים מדינה שתוריש לבניה ערכים של עבודה, אהבת הארץ, עזרה לחלשים.

היום, בשנת 2007, 59 שנה אחרי הקמת המדינה-

כל ילד רביעי במדינה נמצא מתחת לקו העוני.

אלפי אנשים מובטלים.

ניצולי שואה לא מקבלים את הזכויות שמגיעות להם.

חלקם חיים בחרפת רעב.

מה קרה לנו?

איפה הערכים של האחדות, הסיוע, התמיכה בנזקקים?

הפכנו לאמריקה. זה מה שקרה.

היום המדינה מתקיימת על ערכים של כסף.

בעל המאה הוא בעל הדעה.

מקצצים פה, מקצצים שם- הכל מכספי החלשים.

ההתעלמות מכספי ניצולי השואה הם רק פרט קטן מהתמונה השלמה.

במדינה שלנו לבבונים שיושבים שם במליאה בירושלים לא באמת אכפת אם לפליטי השואה יש או אין חשמל ומים זורמים בבית. יש להם דברים חשובים יותר לעסוק בהם- מתי פרס יערוך מסיבה בבית הנשיא ומה יגישו היום בקפיטריה.

ראש הממשלה הנאור שלנו הציע  תוספת קטנה לקצבה החודשית של הניצולים.

כן, כי איזה מאה או מאתיים שקל בחודש זה המון כסף. תתעורר בנאדם, זה בקושי יספיק להם לארטיק במכולת.

אין לנו כבוד, אין לנו רגשות, אין לנו רשות דיבור בכלל.

אבל יש לנו את אולמרט....