מסע בשלוליות של עומק ושטות

נכנסים לכיתה. מתרגשים. יש ילד חדש בכיתה.

אני מבינה אותו, גם אני הייתי במקומו.

דווקא נחמד.

אני מאתרת את חברה שלי, מתיישבת לידה. אנחנו מתחבקות. צוחקות.

השמחה מהולה בעצב. כולם כבר יודעים שזו השנה האחרונה שלנו.

כבר רואים את הסוף.

וואו, י"ב. איזה מספר גדול.

שואלים אותי איזה כיתה אני.

"יא' 8.

אוי סליחה, יב' 8"

הזמן טס. רק אתמול התחלנו כיתה א'. והיום אנחנו בי"ב.

כבר לא ילדים קטנים של אמא. היום אנחנו נערים ונערות. מצפים מאיתנו.

אבל בתוכנו אנחנו ילדים קטנים ומבוהלים.

זה לא נתפס.