מסע בשלוליות של עומק ושטות

רע לי.

היא מסיימת עוד מעט בבית הספר והיא צריכה לבוא.

אולי אני אספר לה.

אני יודעת שאתם לא מבינים על מה אני מדברת, אבל זה בסדר.

אני מבינה את עצמי.

זה פשוט הוא.

אני אפילו לא יודעת מה אני מרגישה או איך אני אמורה להרגיש.

אני אפילו לא בטוחה שאני מחבבת אותו....

נראה לי זה יעבור עוד שבוע.

ככה זה היה בפעם הקודמת. והלפני קודמת.

אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי....

אני אפילו לא מכירה אותו. שמעתי אותו מוציא אולי 4 מילים.

אבל הוא שם.

הוא מסתכל אלוהים יודע לאן.

משועמם לגמרי.

טוב בטח, הוא חושב על כל הפאקצות הבלונדניות שמחכות לו.

טוב, אני לא ברמה שלהם הרי... אני "פשוטי העם". האנשים הרגילים.

לא זוהרת ונוצצת כמוהם...

הסקופ הוא שאני אפילו לא יודעת אם אני בכלל אוהבת טיפוסים כמוהו, ואם זה יימשך לזמן רב.

אתם בטח תמצאו אותי בעוד כמה ימים כותבת לכם בבלוג שאין מה לדאוג, הרגשות חלפו.

מה שאני כן יודעת- הוא בהחלט גרם לי לסערת רגשות קטנה...